Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 10

10 מלך ארטוש וחרה לו עד מאד ונתיישר מול אשטור. ויט חניתו ויכהו מכה רבד. ויטילה .לארץ לפני נאלאודין דנאוליש וכמעט נתרסקו כל אכריו כי לא הכיר שהיה אשטור כי היו פניו מכוסים מן ד,אלמו ותקפידון. ויאמר אל אדלפרט רעהו הנה נקמתי את מפלתך והתחזק והעלה את אדלפרט על הסוס והוציאו מתוך הפיכת הפרשים או אמר ממר נלוון אל המלך לא אוכל להאמין שאותה ההכאה החזקה אשר הפילה את אשטור יצאה מזרוע שום אחד מפרשי אשקאלוט החדשים ואני חושב שאותו הפרש שעשאה הוא שום פרש אחד אכסנאי. ובורו בא בתוך המערכה והחל להכות פרשים ולהפיל פרשים מימינו ומשמאלו כאילו הם כולם רחילים והיה הולך גולגולות ומשמע אלמים פעם היה מכה וכאשר תשבר החנית היה מכה בחרב ועושה סביביו גבורות נפלאות וירא את לנץ ויסמן אותו אך לא הכירו תיישר טבחו ויט חניתו אחת עבה וקשה מול לנץ ויכו ביד חזקה ובחפץ רב ויחלוף את מגן לנץ ואת שיריונו ותקע החנית בצלעותיו וחבל בו חבלות גדולות ועמוקות ודחקו כל בך בחנית עד שסוס ■ורוכבו רמה לארץ בבת אחת והדם היה מזנק ממנו עד מאד ומדמם בל זיניו ובכן נשברה חנית מרז, ולנץכפרש גבור וחזק לא שכב לארץ ולא חשש על מכותיו ומיהר ועלה על סוסו בזדון גדול ובחרי אף על חבלותיו ומפלתו ויאמר בקול נשמע חי ראשי זה שהפילני לארץ איננו נער כי לא מצאתי מעולם מי שהכלימני שעשה לי בושה אחד לאלף כאשר עשה זה. אמנם לא עשה בימיו דבר שישולם גמולו מהר כאשר ישולם לו זה אם אוכל. לאלתר חשף חנית אחת חזקה מיד שקודיר אחד ונתיישר נגד בורו וכראות פרשי הקיבוץ שאלה שר הפרשים נפגשים זה מול זה נסוגו כלם אחור ועשו להם מרחב גדול למען יוכלו להלחם הטב. ויאמרו נראה מה יהיה כי עתה נלחמים יחדו שני גמרי עולם כי שניהם גבורות נפלאות אמנם מי שינצח עתה אותו יהיה בודאי העליון מן הסיבוב ואליו יהיה הכבוד. אז נתאמץ לגץ על סוסו ויכה את מרז ביד חזקה ובחפץ גדול ובכעם וחמה רבה בעניין שחשוקי האוכף של מרז נשבר ובכן נפל לארץ והסוס הלך בשדה, ויאמר גלוון אל המלך מת תאמר מזה ויאמר המלך ואתה מה תאמר. ענה גלוון איננו דן מנותץ את מרז כפרש נפול כי נפל מחמת שברון חשוקי האוכף ולא היה לו במה להיאחז אמנם הפרש האחד באמת הוא פרש טוב וחוק עד מאד ולולי שהנחנו את לנץ חולה בקמלוט האמנתי שהוא לנץ והמלך שחק נגד גלוון ואמר אותו הפרש ההל בטוב ואני סבור שישלים יותר טוב ויהי מי יודע שאם לא נשברו חשוקי האוכף כבר הטילו לארץ עם הסום אז חלפו מעבר אל עבר ולא הועילו שיריון וכאשר נשברה חנית לנץ שלף חרבו ויחל להבות מימינו