Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 17

חרושים מר׳ ישעיה 17׳ כל המניין ממש כמו שאמר בפסוק אבל אם הסר אהד . . דכתיב. ארבעים יכנו ולא יוסיף שהוא חסר אחד, תספרו המשים יום ואינם אלא מ״ט . . [ועי׳ כרא״ש פי׳ ערבי פסחים קרוב לסופו שכ״כ. שזח״ה] היד ר׳ תקצר, תימא איזה קשה זו או שמעו נא המורים אלא הכי פרישו לפי פשוטו, הם היו שואלים בשר ודנים ואמרו מי יאכילנו בשר והב״ה אמר בשר אתן להם ואפטר מן התרעומת שלהם השיבו משה הצאן ובקר ונו׳ ימצא להם, כלומר תצא מידי תרעומת ע״י בשר והלא דנים מזכירים, ואם את דני הים יאסף להם ומצא להם יאמר בשד בקשנו, והיאך תצא מידי תרעומות ע״י בשר לבדו. היד ד׳ תקצר לתת להם בשר שיש להם טעם בשר ודג ועתה תראה דגו שלוים מן הים . . עופות שנבראו מן הרקק שיש בו טעם בשר ודג הרי שפיים בבשר ובדג . . ויקרא משה להושע בן נון יהושע. לפי הפשט לפי שאמר למעלה, ולמטה אפרים הושע, שלא תאמר בכל התורה קורהו יהושע והבא קורהו הושע אמר לך שמשה כבר קורהו יהושע לפיכך קורהו בכל התורה יהושע . . אמר רבי לפי הפשט כל אהד, כלם באו אל הברון . . לפני צוען מצרים לפי הפשט עיר חשובה . . ויקה קרח מה לקה, דתן ואבירם, וו׳ של דתן יתירה כמו ואיה וענה . . פרה אדומה, הכובס שמכבס הבגדים בשמן הבגדים מלבין ועצמו משחיר כדכחיב ששזפתני השמש . . אדם כי ימות אתם קרויים אדם, יש מקשים והתניא מנין לנוי שעוסק בתורה ובו׳ שג׳ אשר יעשה האדם וכוי ותי׳ ר״ת דשם כתיב האדם ר״ל אדם הראשון. ורבי תי׳ דד,א תניא ר׳ שמעון וכ״י אבל רבנן פליגי עלי׳ ואמרי מטמאין הסבירי להר דנוים נמי מקרי אדם . . ונירם פי׳ הרב כמו ונשליכם [מובא גם בפני דוד. שזהי׳ה] תי׳ רבי׳ בסיחון ועוג שהיו כל ישראל באותו כיבוש הותר להם אפי׳ כותלי החזיר כדילפינן מבתים מלאים כל טוב בפ״ק דהולין ולענין טומאה נמי הותרה בצבור וכבוד הצבור גדול [גם זה מובא שם שזה״ה] . . ותי׳ הר׳ משה מקוצי . . קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אומרן. אי קשיא והכתיב אלה דברי הברית אשר צוד, וגו׳ י״ל ציוהו הבורא שיכרות עמהם באלות וקללות אבל מ״מ אלה האלות עצמן לא ציוהו הבורא ומשה קיללם בפני עצמן ומשום הבי לא כתיב בהו והכתי אתכם אלא יכבה השם. אל הסופר תן מנוה רבו צריו מני ארבה אל נותן ליעף כה ולאין אונים עצמה ירבה [דומה לזה מצאתי בם׳ צרור המור לר״א סבע סוף בראשית. שוח״ה׳] נשלמו חידושי תורה לרב ר׳ ישעיא תנצב״ה. 2