Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 21

21 ספר תפלה ורנה ארבע פעמים. והטי״ת לא נכפלה כלל. והיו״ד והסמ״ך והעי״ן והפ״א והקו״ף שלש פעמים. והכ״ף י״ה פעמים. והלמ״ד (לפי תקוני: "לעירו כצפרים עפות" יגן) והשי״ן והתת שש פעמים. והמ״ם עשר פעמים. והנדן שבע פעמים. והרי״ש חמש פעמים. וזה מורה על איש אשר לא סדרים ברעיוניו ולא מדד, במדברותיו. וכן מורה השיר הזה על תשוקת מהביו להכפיל. כי מלבד הכפילו האותיות הכפיל גם ענינים כאשר עיני כל קורא רואות. ולהשלים מספר כפל אותיות קו״ף ושי״ן אשר בחר לו הביא בהן טורים ארמיים: קים לעלמין - שליט מלך שמיא. והראיה הזאת אלפתני לחשוב את המתיהד ליום הרביעי לשיר בודד וליליד משורר מיוחד. אהרי זה ראה לבי והתבוני. כי המתיחדים ליום השלישי וליום החמישי שונים מכל האחרים בסגנון לשונם ובהשתמשם במלות זרות וקשות ומתראות במבטא׳ עמקי שפה וכבדי לשון אשר אלד, הן: ערער ועראי וגורש בהוראת תאר (אקצידענץ). עמום מכל עמום. ופרשו לא נודע אל נכון. טפל וחבר ומסמך בהוראת הצטרפות. ממש ועקר ונצב בהוראת עצם (סובסטאנץ) און בהוראת מין. ולא נודע מאין תבא ההוראה הזאת: נדות בהוראת תנועות (בעוועגונגען). וגם במליצות בלתי נאותות לפאר ולרומם בהן את השי״ת. כמו: ורם מים לא יש ט ם ך. כל טנופת לא יטנפך. אש לא תשרפך. ומזה שפוט שפטתי• כי המתיחדים ליום השלישי וליום החמישי הם שירים מיוחדים ואינם אחי המתיהדים להיטים האחרים ולא אב אחר הולידם• וכי התבוננתי על יתר השירים נגלה לי. כי המתיחד ליום הראשון שונה מכל הבאים אחריו בצחות לשונו ובנפת מליצותיו והגיוניו ובאשר אין בו כל מאומה מלשונות רדל ומרעיוני אגדותיהם ותחת: ק ר וצי ם אשר חשבו הגאון יעב״ץ בפירושו ללקוח מלשון רז״ל צ״ל: קבוצים כאשר אבאר הלאה. והנה אפוא גם הוא שיר בודד הנהו ממשורר מיוחד. וקרוב מאד היותו ספרדי. והמתיחדים ליום השני וליום חששי וליום השבת אחים המה בני אב אחד. כי הם שוים בלשונם ובהשתמשם בנאומי רז״ל וברעיוני אגדותיהם כאשר איאה הלאה. ולפי הדברים והאמת האלה יש בקובץ הזה מעשי ידי ארבעה הרשים. לראשון הרש לבד. ולשני ולששי ולשביעי חרש לבד. ולשלישי ולחמישי חרש לבד. ולרביעי חרש לבד. ולכל חרש דרך מיוחד ולשון מיוחדת. והנה בציון (תר״א סוף חדש שבט) כתוב: תחת יד חברת אנשים בקהלתנו אוהבי המנוח ר׳ וואלף היידענהיים ז״ל וכד נמצאים איזה ספרים יקרים מעזבונו כד ובתוכם בכ״י העתקת ס׳ האמונות ודעות לרס״ג מלשון ערב ללשון הקדש. מחכם אחד לא נודע שמו. ובן הרוו״ה דל בנליון: אמר ודיה כאשר התבוננתי בספר האמונות הזה מצאתי