Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 23

23 ספר חפלה ורנה עדים אנחנו ועבדיך עד הסוף ולשיוים אשר תודחו ליום השלישי וליום החמישי. כי אך בהם לבדם באו ענינים שיךבר עליהם במאמר האחדות אשר בספר האמונות והדעות לרס״ג, ובשער ה יחוד אשר בספר תורת חובות הלבבות. ויתר השירים הם אך שירי תחלה ע״ד שירי תחלה אשר בספר תחלים. ואדמה, כי כל המטיבים לראות יענו אחרי אמן. ולכן אין נפשי להצדיק משפטי זה בבכיר אמרים. 3. שני השירים האחרונים אשר אחד התיחד ליום חששי ואחד ליום השבת הם לרעתי אך שיר אחד ליום השבת, כי השיר שהתיחד ליום הששי מדבר בספור כל הנעשה בששת ימי בראשית. והדבור ההוא נאוה אך ליום השבת. ככתוב במזמור שיר ליום השבת: כי שמחתני בפעליך במעשה ידיך ארנן (תחלים ע״ב הי). ויעוין ע״ז פי׳ הראב״ע והרר״ק. ובפי׳ הראב״ע על התורה (שמות כ׳ חי). כתוב: והנה שבת נתנה להבין מעשה השם וכוי וככה כתוב כי שמחתני ד׳ בפעל״ך. כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו והנה זה היום ראוי להתבודד וכוי עכ״ל. ואך אחרי ספור כל מעשי ששת ימי בראשית תתכן היטב לשון: אז ביום השביעי נחת וכוי אשר בראש השיר שהתיחד ליום השבת. בינה היטב בזה. 4. חלוקת יתר השירים לימי השבוע איננה בסבת יחוש כל שיר אל היום אשר ך! לק לו כי אם בסבת כובד משא אמירת כלם ביום אהד. הן אין יחש כל מאומה השירים אל הימים אשר התיחדו למו. וכל שיר ושיר מלבד ב׳ השירים האחרונים ראוי לאמרו בכל יום. ואין אפוא החלוקה הזאת מעשי ידי המחברים כי אם מעשי ידי הקהלות אשר נהגו לאמרובכל יום והיה קשה עליהם לאמר כלו ביום אחד. אך בליל יום הכפורים המנהג לאמר כלו בפעם אחת בעבור שהיום ההוא נקדש כלו לתפלה ולדנה. ב. הערות והגהות. 1. בשיר ליום הראשון: ואם כל בהמות וחיות קרוצים, נתחים ערוכים על העצים תחת: קר וצי ם (ברי״ש). צ״ל: קבוצים (בבית). ור״ל ואם מכל בהמות וחיות יהיו קבוצים נתחים ערוכים על העצים. 2. שם: ואף זויות מזבח מכוסים, דם כמים לים מכסים, ופי׳ הגאון יעב״ץ: מבוסים. מלשון מתבוססת בדמיך. פי׳ מגואלים בדם עכ״ל. והוא ללא אמת. כי איככה יתכן לאמר על זויות מזבח שהם מגואלים בדם? הלא הנביא מלאכי אמר: ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן ד׳ מגואל (מלאכי א׳ י״ב)? והאמת הוא. כי תחת: מכוסים (בבי״ת). צ״ל: מכוסים. (בכ״ף).