Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 31

31 הערות על ספר חסידים 33. בסי׳ ת*ה: מגיד לנועל מי שיעבור על חרם לא יהא מאותם שנאמר עליהם והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם אלא מאותם שנאמר עליהם ולהט אותם היום הבא כמעשה נעשה לבלם ששטו אותם בחרם ונאחז האור בזנבו ונשרף עכ״ל. תחת: »לבלם״. צ״ל: לכלב. ותחת: אותם (לשון רבים). צ״ל: אותו(לשון יחיד). והוא המסופר במ״ק(י״ז בי): דההוא כלבא דהוה אכיל מפני דרבנן ולא הוו קא ידעי מנו ושמתו ליה איתלי ביה נורא בגנובתיה (בזנבו) ואכלתיה עכ״ל. ואחרי מלת «ונשרף" צ״ל הכתוב למטה .,וכתיב כל הנלכד בחרם ישרף". והוא עוד ראיה על עונש שרפה לעובר על חרם. ואמרי זה כה צ״ל: אחד שמעל בחרם כאלו כל ישראל חטא כדכתוב נבי עכן וימעלו בני ישראל בחרם ויקח עכן. 34. בסי׳ תט״ז: חקר רבי אחר זרעו של ר״ט וכר בן אין לו אבל בת יש לו עכ״ל. בב״ט (פ״ה אי). 35. בסי׳ תט״ח: כדי שתצא נפשו בריית שכן עשו לד אליעזר עכ״ל. רומז לד,מסופר בסנהדרין (סיח אי). יעו״ש. 36. בסי׳ תנ״ג: בליל הו״ר חותמין לכך נקרא עכ״ל. אחר זה צ״ל: "ליל החותם". ויעוין פי׳ הרמב״ן על פסוק •סר צלם מעליהם(במדבר י״ד טי): שנודע כי בליל החותם לא יהיה ציד לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא עכ״ל. ויעוין פה ס״ס הקודם. 37. ב ס״ס תנ״ו: ואמר רבינא כישכיכנא נפק ר׳ חייא ור׳ אושעיא לאנפאי עכ״ל. יעוין ב׳יק (קי״א ב׳). 38. בסי׳ תקכ״ר: כל טי שהוא חכם או צדיק יותר מחברו מסתפק מן העולם הבא יותר אם הוא בן עולם הבא עכ״ל. מסתפק הוא לשון ספק. ור״ל שהוא מסופק אם הוא בן עולם הבא. 39. בס" תקנ״ג: שהיה צריך לחשוב אלו הייתי בצער של זה הייתי צריך להתפלל עליו עכ״ל• מלת "עליו" שב אל מלח "בצער" ור״ל הייתי צריך להתפלל על הצער שיסור מעלי. 40. בסי׳ תרי״ז: ר׳ יונתן ציים כל ערובת ר״ה. ר׳ אבין ציים כל ערובת שבתא. ר זירא ציים כל תלתין יומין. ואית דאמרי תשע מאן דלא חש על מגלת תענית עכ״ל. לקוח מהירושלמי (תענית פ״ב היי׳ג, נדרים פ״ח ה״א). ובו כתוב: ר זירא ציים "תלת מאוון צומין". ואית דאטרי תשע מאוון ולא חש למגלת תענית עכ״ל. וכן צ״ל פה. ולגרוס בר׳ זירא: »תלת מאוון צוטין״. תחת: תלתין יומין. ולמחות מלת «כל״. ובאיח דאטרי: .,מאוון״. תחת: מאן. ושלש מאות צומות של ר׳ זירא הס מזכרים בבבלי (ב״מ פ״ה אי) יעו״ש. 41. ב ס "ס תרל״א: אמר ר׳ שמואל בר נחמני משום ר׳ יוחנן מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת עכ״ל. מירושלמי (סאה פ״א ה״א).