Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 157

Festschrift. 157 זמרו ה) אמר אויב ארדוף אריץ הגדוד. הזה כי אערוץ המון רב ואחשבהו נבזה ארמסם בחמתי ונצחם על בגדי יזה כמו חי כמו חרון ישערו. Lobsinget rc. 5) Der Feind gedachte: Ich will ihnen nachjagen: Ich kann dieses Kriegs-Volck zerschmeißen. Ich habe mir niemahl grauen lassen vor einer großen Menge, und habe sie nichts geachtet. Ich will sie zertreten in meinem Grimm, damit ihr Vermögen auf meine Kleider sprütze. Es soll sie mein Zorn frisch wegreißen. זמרו ו) לא בן יעץ ה׳ צבאות גבורי פרייסן מלמדי מלחמה הרעימו בקולם גמלאות אז נבהלו אילי אויב ויקיפום ראש ותלאות נעו גם נסו וכה לא עצרו. Lobsinget rc. 6) Der Herr Zebaoth hat's nicht also gedacht. Das -Heer Preußens, welches geschickt ist zu streiten, donnerte greulich mit seinem Donner. Da erschracken die Gewaltigen des Feindes, und wurden mit Galle und Mühe umgeben: Sie wichen und flohen, und es blieb keine Krafft in ihnen. זמרו ז) גם לעת תשובת השנה במדינת באהעמיא טהץ ראש על ארץ רבה מלא גויה כי ממעיני הישועה מנת כוסו רויה ואויביו מכום יין החמה שתו ושכרו. Lobsinget rc. 7) Auch im Böhmer-Lande, da das Jahr um war that Er eine große Schlacht, und zerschmiß das Haupt ISSS m 11