Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1893-01-01 · 1 (1893) · p. Seite 98

98 דברים שם שם (אמר ה)כתוב וישעו בני בני ישראל) ויחנו בערבות מואב. שש שם במקום שמת (משה). לד ה (שמה) שמעו בני ישראל. י לשון. ה ה (לא הפסיק הפשוקים ולא הפרשיות) לא ה׳ פם׳ ולא פד. שש יה (דבור אנבי הוא המצוה) ד׳ א׳ הוא המצדה. שם שם (שיר וענש) שי או ע׳. שם כא (עשרת הדברות) עשרת הדברים. שם שם (אמר השם) אמרו השם. שם כו (ועת ועת) ועת עת. שם שש ובעבור כה הכללים) וב׳ כה הכלל. שם שש על כן אומי... ואומר) על כן יאמרו... ויאמרו. שם כה (מסיני נאמרה) בסיני נ׳. ו א (פירוש ימין ושמאל וזו המצוה)פ׳ י׳ ו׳ כי המצוה. שם ו (עשרת הדברות) עשרת הדברים. שם יא (חולם) חלם. שם טז (שאמרו) שתאמרו. שם כה (אדננו) אדונינו. ז ט (טעה האומר) טעו האומרים. דבריט שם שם גבורים(יותר) מבני ראובן. שם כג שנחלתו(יהיה) מערבית. שם כה (והטעם) ממרת דובב. שם כה ואין(צורך) להשקות. לד ו שהוא צלם (ככב). דקדוק א ב (והעד שאמר) וי שנאמר. שם שם (הנה באר התורה) והנה יבאר את התורה. שם לז (אפו הנדן מובלע בפ״א והיא בלשון ארמית נראת) אפו מובלע הנוץ שהוא בלשון ארמית נראה אנפוהי. שם לז (מי שיגע) מי שיגיע. ב כט (לא יעזבם שיעברו) לא י׳ לעבור. ג ד (בדרך רחוקה) ב׳ רחוק. שם כד (שלא יגלו) ולא יגלו. ד י (בארצות המושלים בהם) בי מושלים בם. שם יט (וכן יש מזל) גם כן. שם כד (אל קנא לע״ז) כי יקנא על ע״ז. ד לב (או היא דרך צחות) או הוא על ד צ׳. שם לד (כדרך בן אדם) כ׳ בני אדם. שש לט (שהיא תחתיו) שי תחת בן אדם.