Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 165

165 dauer, wie es Maimonides an zahlreichen Stellen seiner Schriften bemerkt 46). Ja, auch der ganze Lebenszweck und die Bestimmung des Menschen, wie sein höchstes Gat ist nach Maimonides nur die ״erworbene Vernunft“ (שכל הנקנה) und sämmtliche dem Menschen verliehene Kräfte dienen nur als Mittel für die fortschreitende Entwickelung der hylischen Vernunft zur positiven Vernunft, durch welche er, wie schon gesagt, zur Unsterblichkeit und Seligkeit gelangt. Demgemäss sagt auch Maimonides im ersten der acht einleitenden Kapitel zu Aboth, dass eine Seele, die nicht zu jener Form gelangt, vergeblich und zwecklos sei. Desgleichen sagt er in diesem Sinne (More I, 7): ״Wie du wohl weisst, ist deijenige, der zu jener Form nicht gelangt ist, kein Mensch47)“. Ferner (das. III, 8): ״Er setze sich als Lebenszweck denjenigen, welcher dem Menschen, insofern er Mensch ist, Ziel sein muss, nämlich die Erforschung der höheren Wahr- 46) So z. B. in Hilchot Jesode ha-Thora IV, 9: אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם/ ואינה מכה הנשמר" עד שתהא צריכה לנשמה וכר לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגון* בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת; לפי שאינה צריכה לנשמה כמעשיה; אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים ferner die oben in Anmerkung 40 aus More I, 70 zitirte Stelle, wozu eine Bemerkung Ephodi’s von besonderer Wichtigkeit ist, diese lautet: אמנם הנבדלות הם דבר אחר לבה ר״ל הדבר הנשאר מן האדם אחר המות; והוא ענין זולת ההכנה; הוא המושכלות הנקנות; והם מה שרצו באמרם נשמתן של צדיקים; ר״ל המושכלות הנקנות; לא דבר אחר; ומזה הפרק מבואר דעת והוא 41 ,ferner More I הרב בענין הנפש, שאינה רק הכנה כדעת אלכסנדר. שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. בכאן גלה הרב דעתו, כי הנפש המדברת המתהווה :Schem-Tob sagt darauf עם האדם, אינה הנשארת; כי היא הווה ונפסדת; אבל השכל הנקנה הוא :Ephodi sagt zur selben Stelle .הנשאר ועליו נאמר והיתה נפש אדוני וגו׳ נראה שדעתו; שנפש המדברת אינה עצם שכלי; אלא הכנה לקבל המושכלות; וההכנה תפסה כי היא כח גופני והמושכלות הנקנות .ישארו אחר המות וכבר ידעת; כי כל מי שלא הגיע לו זאת הצורה; אשר בארנו עניינה, (ד4 .הוא אינו איש