Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 73

73 Ber. rabba 998 ג) wiedergiebt: Non auferetur sceptrum a Juda in acternum . . . quaado veniet ille cui (regnum), was jedoch keineswegs als richtige Interpretation des Midrasch gelten kann. Ferner heisst es bei Epstein, Ber.-Rabbati 143 aus dem Ms. des Ber.-Rabbati (Prag. Gen.-Bibi.) 169 was sich auch Pugio fidei 767 und ש״ח לדחי (cf. Jg. 1890, 188 f. unter r•) und Zunz, GY.* 2 267 A.) finden soll: 2) ליש״מ: הוא השבט שראה בלעם . . . השבט הזה והמחוקק הזה לא ומתי; (wahrseh. Ps. 132, 12) יסד מיהוח עדי עדהה״דעדיעד תתקיים נבוא׳ זו? כשיבא שילה! כשיבא משיח. Wenn diese Deutung, wie die erwähnten Quellen bezeugen, von R. Mose hadarschan herrührt (cf. auch GY.2 267* u. 304 c) und wir in ihrem Text: הה״ד עד lesen, dann könnte sie als die älteste im dieser Art gelten, wie sie noch deutlicher in 3,פענח ר'.זא) das ebenfalls auf ein frühes Alter hinweist, zum Ausdrucke kömmt: : . ד״א עד כל, לעולמי עד, לי״ש כשיבא מה״מ. אורליינש (In Cod. Vind. XXXII (12a) heisst es, wohl auch ד״א ל״י לעולמי עד; מתי? כשיבא שי׳: פ׳ד und ג) Dieser von uns Jg. 1890, 181 unter 1) gebrachte Midrasch findet sich auch in Abarbanel’s Commentar z. St., wo jedoch eingeschoben ist die p. 182 unter 2) nur aus Pugio fidei* citirte Stelle, welche Mose hadarschan angehörig, früher aus ש״ח לויחי in ב" ר oder ב "ר זוטא aufgenommen war (s. GY.2 267 a); das Ganze erscheint in Abarbanel’s Je sch. mesch. 38 b gekürzt. — lieber die שיטה als älteren Bestandteil des Midrasch vrgl. noch die Ansicht Weiss’ in דדו״ד III, 258 ff. 2) Wir sind nicht mehr in der Lage P. f. genauer zu vergleichen. In שיטה ed. Ven. 1602 haben wir die Stelle vergebens gesucht. 3) Wir sprachen von einem Ursprung in tossafistischen Kreisen, weil sich in einer Marginalglosse des Ms.’ Josef Mekane’s folgende merkwürdige, gewissermassen halachische Begründung der Erklärung findet: כספו לא חתן (f. 71a) נכתב עוד בגליון ובאיזה נשך ב״מ (<p 15, 5) (נתן.1) בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם פ׳ זה עושה אלה לא ימוט לעולם כל׳ ואם ימוט אין מיטתו מיטות עולם.—־ ונ״ל לפרש כך הפסוק: ליש״מ עד שפ׳ עולמית כל׳ אם יסור אין הסרתו הסרת עולמית [ם] כי" ש וי״ע: בל׳ שאז עולין ואינן יורדין עוד כבראשונה כמו מתמוטטין ועולין בא״נ.