Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 68

beruft] soll gelten, dass es doch seit dem Exil schon (über 200 Jahre vor Jes.!?) in Israel keinen gesalbten König mehr gegeben. Daher wäre anders za erklären: ,,Es wird die Zuchtrute (des Bedrängers) von Juda nicht weichen,״ denn keine Herrschaft in Juda war vollkommen friedlich ohne Gegner und feindliche Angriffe; ״bis kommen wird,״ von dem Jesaja (11,20) prophezeit hat.1) Da hier für die vor dem König in Sevilla einem Juden gegenüber עד דייתי משיח׳ auf Jes. beziehen will und Letzterer erwiedert: מי עשה התרגום? אונקלוס הגר ... יצא מטיטוס.. . ואך אתה יודע שטיטוס חרב בית שני/ ויש״ו הי׳ קודם מתעה את העם. Die Antwort soll gewirkt haben; s. auch Jg. 1890, 274A. l) Am Rande des Ms. ähnlich: נכתב על הגליון מכ״י ישן נושן/ והרי״ל א׳ הפשט: לי״ש כמו שרביט כל׳ לא יסור מקל ורצועה מיהוד׳ עכי״ש כל משיח/ואזלא יעבור עליו עוד שום קול עונש ונוגש והוא ימלוך דכ, והי׳ מנוחתו כבוד וכת׳ ביום ההוא שורש ישי וגו׳. Wer ist dieser הדי״ל? Hieran schliesst sich eine Reihe von Deutungen in fast gleichem Sinne. Jakob D’Illescas, ein Franzose des 14. Jhs. (s. Renan- Neubauer, Les Rabbins etc. 442f.; sein אמדי נועם, zuerst Const. 1540 oder 39 gedruckt, in der Amst. .Bibel 1724 unvollständig): שלעולם יהיו תחת השבט/ ו מ ח׳ מבין רגל׳ כל£׳ יהיו אסורים בגלות כמו אסור בנחשתים. So auch in .ברגלים/ עכי״ש משיח ואז יהיו בני חורין (II. Sam. 3, 34) Cod. Vind. (12a) XXXII (der eine Comm. daselbst enthält zumeist פענ, רזא) und bei R. Jakob מווינא (ed. Grossberg, Mainz 1888) p. 631. Eine Randglosse zu Jakob b. Ruben’s מלחמות (S.-B. Ms. 49, 34 a) hat: כל׳ ל י ״ש הגלות מעל יהוד׳ ולא מחקק מ״ר הוא כבלי ברזל שאתה אוסר . . . ע בי "ש הוא (Job 13, 27) כמו שג׳ על שרשי רגלי תתחקה משיח ב״ד. Beachtenswert ist die schärfere Pointirerung dieses Gedankens im Nizzachon vetus p. 29: Nicht wird weichen die Zuchtrute und (der folgenschwere Irrtum) des an seinen Füssen Durchbohrten von Juda, bis kommt der Messias, zu dem die Völker wallen werden (Jes. 2, 3) (?) משבט (viell. leg. לא יחדל גלות (תו ף ק ק במסמרות בין רגליו עכי״ש. nt? יהוד׳ וגם טעותם של יש״ו . . שהי׳ Cf. R. Lippman’s Nizzachon: (ed. Amst. 1709) f.23b: שבט bedeutet nicht Herrscherstab und Macht, sondern das Gegenteil, G e i s s e 1 und Leiden; ebenso מ ח ק ק (wie IV, 21,18?) nur Qualen und Schmerzen(!). ״Es werden nie Leiden und Schmerzen ganz von Juda weichen, sondern immer wiederkehren, bis der Messias kommt, dann wird der Druck der weltlichen Macht für ewig aufhören und nie mehr ausgeübt werden.“ —