Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 66

brüder im Lande Syrien (vielleicht jene, die noch unter einem Exilsoberhaupt stehen?) und מחקק auch die, die sich mit der Aufzeichnung der Gesetze, mit dem Talmud, in den anderen Ländern befassen; bis ״sein (Juda’s) Sohn«1), der Messias kommen wird, von dem der Prophet geweissagt (Jes. 11,1.2), um den Völker sich schaaren (^72,11; Jes. 11, 10), und der einstens dem Hause David’s die Herrschaft wiedergiebt.« Nach einem Oxforder Ms. (Cat. Neubauer Nr. 213) teilt Driver 1. c. p. 16 eine ähnliche Deutung im Namen eines 2. Samuel aus Russland (? 1124) 2) :ליש״ט: סי׳ מושל ושליט יהי׳ יהוד לעולם וכן לא יסור מחי סופר וחכם, שופט ודיין מבין רגליו של יהוד, פי׳ מזרעו של יהוד׳ לעולם יעמיד שופטים ומחוקקים; עכי״ש; פי׳ עב״י מה״מ ששמו3) שיל והמלכות שלו4); וי״ע: ולו ינתן מלכות וגבורה מן השמים(?). Die Erklärung als שיל׳ lehnt sich an TO. an und fasst dies als doppelte Auslegung des Wortes auf (s. נתיג׳ לגר (Ps. 45, 8; Micha 5, 2), als dem Auserwählten unter den Söhnen Davids.“ שלי׳ (נ wie V, 28, 27 und in der talmudischen Sprache Sabb. 128 b: מזלפין מי שליא. So aueliTJbU; s. Jg. 1890 S. 14f. — ויש מי שהוציאו מל׳... שליל in JE.’s Commentar scheint sich auf Samuel b. Chofni zu beziehen, denn cf. שפת יתר p. 18 a No. 58: ואלו כאשר אמרו שליל) הי׳ Cod. Pinsker in JZs. 1Y, 295. רבים מגזרת שלל (s. die Anm. Lippman’s: hätte es heissen 1nüssen=) שלילו או מן ובשליתה הי׳ שליו) ועוד למה יזכיר nach Cod. P. und Saraval 1. c. oder שלו (שליתו השליה תחת הבן? 2) Der Name eines Samuel aus Russia, dessen Colectaneen zum Talmud im Yatican liegen, taucht im 15. Jh. auf; s. Zunz, GS. III, 84. 3) Cf. den Karäer Ahron b. Josef im ס׳ המבחר entsprechend der talmudischen Deutung (Jg. 1890, 1554):!*יותר נכון הי׳ כי כמו שנקרא המ״ה צמח כן נקרא שמו שילה• Die Bemerkung Reggio’s im Supereomm. ט״כ scheint nicht zu stimmen, denn AbJ. will eben nicht בנו שילה setzen, was bei Ahron b. Elia wohl der Fall ist, zu dessen messianischer Auffassung noch zu vgl. ist W. H. Rule, Hist, of the Karaite Jews (Lond. 1870) p. 229. 4) Die Glosse des ש״ח zu Raschi, dass ,שלף auf מי שהשבט שלו sich bezieht, ist nicht zu rechtfertigen.