Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1891-01-01 · 1 (1891) · p. Seite 6

6 על פסוק לי ל״כ.|נקוד וטלוא שם כלל לעקוד וכדוד כי נקוד הוא ברוד וטלוא הוא עקוד כי העקוד הרי במקום יד עוקדים אותו בידיו ורגליו והם כמו טלא ויהי נקוד תחת טלוא וטלוא תחת נקוד בשמוש הלשון אלא שכל זה בעדם וככשבים הוא שחרות לבד והאריך בכאן. . . בי כי יש לדקדק למה העיור בעזים ולא כן בכשכים והעד שנקוד כלל לכרוד מה שפי׳ באומ, . . . את התישים העקודים זאין זכר נקוד ולא ברוד ונקראו אלה בשם פרט הש׳ ונכללו כן וכן בנקודות . . . או נכללו בשם טלואות עקודות וברודות כי כל אלה הנזכרים היו פעם קודאין כן ופעם כן. ב. תקונים. (וכן קטן וגדול) וכל קטן וגדול. (בכנפיו שלו סוד) בכנפו יש לו סוד. (נפסקו מימי השמים) נפסקו מימי הגשמים. (למה אמרו ויכסו) למה אמר ויכסו. (התולדות אשר נוצרה) התולדת שנוצרה. (שיהרגנה) שתהרגנה. (וכצאת נח מהמבול) ר ני מהתיבה. (והם רבים מנורת אחד) והמלה לשון רבים א׳ אי. (עד שעמדו) עד שיעמדו. (או עשו) אשר עשו. (והוא ראוי) והיה ראוי. (בין האלף והריר) ב׳ ה׳ ובין ודא. (רק השם כמשמעו) רק החשבון כ,. (כיום אחר שהקיץ) ביום אחד אחר ש,. (וזאת היא השבועה) ו׳ היתד, הי. (גם כן יליד בית) נם כל י׳ ב,. (ושרה חיה כמו כה לחי) ו׳ חי או טעם חיה כ׳ כ׳ ל,. (ידע כל חלק) ידע את הכל. (שהמלה כטעם חליל) ש׳ כ׳ שוא כמו חלול. (לשלוח המלאכים) לשלח המי. (עד שם אפיו) עד ששם אי. בראשית ע ו כא ו יא ז כ ז כא ח ה ט כא י א יא ג יא ה יב טו יב ה יג יד יד יב טר ין טר יב יו ר יח כא יח כה יח לג יח א יט