Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1891-01-01 · 1 (1891) · p. Seite 49

49 שמות עמות (וקדמונינו) וחכמינו דל. כד כ וכלל כל המצות) והכניס כ כ (אל הר האלהים) אל שם שם כל ה׳. הר סיני. (כאלה עשרת הדברים) שם שם (ונגלתה ערותו עליו)ו«עלו כו שם ככלל אלה דברי הכרית. גלה ערותו — מליון (לא יהרג בעבור דבורו) ג שם מוסיף: בהבליו לא יהרג כעבור אמירתו. (וקדמונינו) וחכמינו דל. ב כא (שלא חכשילהו לשונו) ז שם (כי הכתוב תפש דרך שם שם שלא יכשל. קצרה) כי הפסוק אחז (הרגיל עצמו להשבע שם שם דרך קצרה. לשוא) ה׳ ע׳ ל׳ לשקר. (או ששבו לתורת יהודה) שם שם (ואם אתה תוכיחנו) ואם שם שם או למדינת יהודה ותורתו אחד יוכיחנו. (קדמונינו) חדל. שם שם (לשוח אפילו בצרכיו) יא שם (כאשר קבלום מאבותיהם) שם שם אפילו לשוח בעסקיו. כ׳ ק׳ מאבותינו. (אצל הנביאים) אל ד.נ׳. שם שם (על שבעה גוים כתוב) ד שם (לא יגלו ממנה וכתוב) יב שם על הש׳ ג׳ נאמר. לא יגלו מהארץ הטובה (מועד כמו מוקד) מ׳ כ׳ ט שם כי כן כתוב. מוקש. (מה שהוא חוץ מהמין יד שם (הבן נם האב) הוא או בנו. שם שם כמו אם ישכב האדם עם (וקדמונינו העתיקו) ין שם הבהמה) שאינה מן האדם וחכמינו דל אמרו. על משכב בהמה. (והכותים אמרו) והמינים כא שם (יתמהו על זאת המצוד.) יז שם אמרו. יתמהו ויאמרו מה זו ה׳. (פירש הכתוב) אמר — שם שם (איך יהיה אדם שלא שם שם ומליון נ״א פירש — יחמוד דבר יפה) איך הכתוב. יובל להיות שלא יחמוד (ובן זיטא השיב) ובן כד שם דבר יפה האדם. ז׳ אמר. (הרגילוה מנעוריו לדעת) שם שם (שלא יחשוב אדם ויערער) כח שם ה׳ מ׳ לאמר לו. ש׳ י׳ בעל השור וי׳. (זה המשכיל לא יתאוה) שם שם (נקראת אשת רעדיו) נ׳ טו כב זה ה׳ לא יקנא. א׳ איש. (קדמונינו) חדל. שם שם (יתאוו דרך כשפים) ין שם (והוא תורה על החמדה) שם שם יבקשו ד׳ כ׳. ויורהאלהמחמדוהמתאוה