Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1891-01-01 · 1 (1891) · p. Seite 148

148 hältniss verdunkelt, wenn gesagt wird, die Tosifta sei nach Babli corrigirt. An der uns erhaltenen Tosifta ist vor allem der Umstand interessant, dass uns in derselben viele ursprünliche Lesarten aufbewahrt sind, welche BabH und Jeruschalmi nicht Vorlagen1) weshalb nicht alle Fälle, wo man Spuren eines Einflusses der beiden Letztem auf die Tosifta wahrzunehmen glaubt, nach einer allgemeinen Regel zu beurtheilen sind, Auch thut man wohl besser, wenn man zunächst als leitenden Grundsatz annimmt, dass die Interpretationen der Amoraim, auch da, wo dies nicht ausdrücklich angegeben ist, sich auf ältere Quellen stützen, und dieses Princip erweist sich bei der Erforschung des Talmuds fruchtbarer, als das entgegengesetzte, welches in diesen ältern Quellen nach Einflüssen und Zusätzen einer spätem Zeit sucht. Ausser den genannten Stellen möchten wir noch einige andere hervorheben, wo wir mit Schwarz nicht übereinstimmen. Demai *) Einige Beispiele sind lehrreich, weil sie zeigen, wie leicht durch eine abweichende Lesart ein Missverständniss entstehen konnte. So Kidduschin 27 a: יפה כח הכסף מכח השטר וכה השטר מבח הכסף וכר ויפה כח שניהם מכח חזקה וכח חזקה מכח שניהם וכד יפה כח חזקה שחזקה מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהם קנאם כולם במה דברים שנתן לו דמי כולם אבל לא נתן לו דמי כולם לא קנה אלא כנגד מעותיו Die Tosifta ist nach dieser Fassung unverständlich, denn worin besteht demnach der Vorzug von חזקה gegenüber כסף, abgesehen von der andern Frage, die Tos. daselbst s. v. בד״א auf wirft. Vgl. hingegen Tosifta Ketubot II, 1, wo die Worte בד״א שנתן לו דמי כולם gänzlich fehlen und die Tosifta erhält dadurch einen ganz entgegengesetzten Sinn: denn durch: אכל לא נתן לו וכד wird eben der Gegensatz von כסף zu חזקה eingeführt, nicht aber eine einschränkende Bedingung für חזקה, wodurch irrthümlich die Hinzufügung der Worte בד״א u. s. w. veranlasst wurde. Die eine Veränderung des Textes veranlasste wieder die Einschiebung der Worte בעשר מדינות, welche in der Tosefta fehlen. Ein anderes Beispiel ist Baba m. 8 b שנים שהיו מושכין בגמל וכד במידה זאת קנו וכר, worauf sich eine ganze Discussion knüpft an die Frage: במידה זאת למעוטי מאי. Allein in unserer Tosifta Baba m. I, 3 schliesst sich die erwähnte Boraita an an das unmittelbar vorhergehende שניח אוחזין בטלית und zwar heisst es: שנים שהיו מושכין בגמל כמדה הזאת ר״י אומר וכד, das ist: Dieser Fall ist dem vorhergehenden gleich. Ein ferneres Beispiel ist Chullin 33 b: אין ידים תחילות לחולין רשב״א אומר משום ר״מ ידים תחילות לחולין ושניות לתרומה, hingegen heisst es Tosifta Tohorot I, 6: הידים מטמאות אחד ופוסלות אחד בקודש ופוסלות את התרומה ואין ידים לחולין רשב״א אומר משום ר״מ הידים תחלה לקדש ושניות לתרומה. Obgleich auch im Jeruschalmi Chagiga II, 5 die Lesart wie in Babli lautet, ist es doch fraglich, ob nicht תחלה לקדש vorzuziehen, weil dadurch manche Schwierigkeiten beseitigt sind, und die abweichende Ansicht R. Meirs würde sich demnach beziehen auf מטמאות אחד בקדש und פוסלות את התרומה• Als ein Beispiel wie nach der Tosifta die Mischna zu berichtigen ist, führen wir an: Tebul Jom IV, 7 ר״י אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה נשברת אינה מדמעת מפני שהוא תנאי בית דין hingegen Tosifta daselbst II, 17 ר״י אומר בכולן אם היה הדיוט ולא התנה תנאי בית דין הוא. Wahrscheinlich ist demnach in der Mischnah zu lesen אף מי שלא היה בו דעת וכד vgl. übrigens auch ר״ש zur Stelle.