Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1891-01-01 · 1 (1891) · p. Seite 21

21 מי אביו אס גבור כמלחמות wer ist sein Vater? Ist dieser etwa ein Kriegsheld, so dass man annehmen darf, dass auch der Sohn kriegstüchtig sein wird? — Diese Erklärung ist nüchtern und rein sachlich; so z. B. auch seine Auffassung des Wortes מלח (Ri. 9,45): er deutet es im Gegensatz zu Menahem b. Saruk als wirkliches Salz und beruft sich dabei auf den gesunden Menschenverstand: כי ק נודע לאנשי שכל כי כל ארץ שיזרעו בה מלח לא תצמח ולא יעלה בה כל עשב »alle vernünftigen Menschen begreifen, dass ein Acker, den man mit Salz bestreut, nichts hervorbringen kann1 ״). Sein Bestreben, den einfachen Wortsinn der Bibel wiederzugeben, erhellt auch aus der Erklärung zu der Geschichte »der Opferung der Tochter Jiphthach’s״ (Ri. 11,30 ff.)2). Das Wort לתנות (V. 40) bedeutet nicht, wie Men. b. Saruk und m. A. wollen »die Trauerklage um die Tochter Jiphthach’s zu erhebenלספוד) ״), sondern es ist anders zu fassen; nämlich: ואין פשוטו כך, כי אם מענין שם יתנו צדקות ה׳ היו הולכות אליה ללמוד ולבקרה, כי על דרך פשט המקרא לא התה׳ אך הקדישה ולא היה לה בעל עד יום מותה, וזהו שאמרה ואבכה על בתולי אנכי ורעותי, ולא אמרה ואבכה על חיי" ונאמר כיפתה ויעש לה את נדרו אשר נדר ולא אמר העלה אותה עולה וכן היה נדרו והיה לד והעליודהו עולה, והו״ו של והעליתיהו מקום או, כמו ומכה אביו ואמו או אמו" וכן ומכרו ונמצא בידו או נמצא כידו »der einfache Wortsinn des Verses lässt diese Deutung von לתנות nicht zu; das W. ist vielmehr nach Analogie von Ri. 5,11 zu erklären; es heisst: »die jungen Mädchen aus Israel besuchten sie und unterhielten sich mit ihr״; nach dem Peschat hat nämlich Jiphthach seine Tochter überhaupt nicht getötet, sondern sie nur Gott geweiht mit der Bestimmung, dass sie zeitlebens ledig bleiben solle.; aus diesem Grunde sagt sie auch: »es sei mir gestattet, mit meinen Freundinnen um meine Jugend— nicht: um mein Leben - zu weinen״ (V.37); von Jiphthach heisst es dann (V. 39): »er erfüllte an ihr sein Gelübde, ס׳ הגלוי ף S. 119 sv. מלח. 2) Das. S. 160 sv. חן.