Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1891-01-01 · 1 (1891) · p. Seite 19

Von der midraschischen Deutung hat sich Jos. Q. doch nicht immer ganz frei gemacht; ein Beispiel hierfür bietet seine Erklärung zu אשת לם־דות (Ri. 4,4); er sagt (ס׳ הגלף S. 77, sv. היה לו לפרש כי לשון ברקים ולפידים אחד, ועל :(ברק כן נקרא דבורה אשת לשירות שהיתר, אשת ברק והיא שרשה ממנו מיום דברה בה הנבואה והיא שלחה ותקרא לברק בן אבינועם כדי לכבדו ״ ולשומו ראשMenachem ben Saruk hätte sagen müssen, dass ברק und לפיד dasselbe bedeuten; Debora heisst deshalb אשת לשירות, weil sie die Frau des ברק war; als sie zu prophezeien begann, hatte sie sich von ihm getrennt, jetzt aber liess sie den Barak ben Abinoam wieder zu sich rufen, um ihm Ehre zu erweisen und ihn zum Anführer zu machen“ (V. 6)1)• Nach midraschischer Art ist auch Qimchi’s Deutung zu Ex. 4,3 ff; er sagt: רמז לפרעה שנאמר עליו התנין הגדול הרובץ בין יאוריו, וינס משה מפניו משל טויברח משה מפני שרעה, שלח ידך ואחוז בו ואחר כך אמר ויחזק כו ולא אמד ויאחז בו משלו כי בחוזק גדול יחזק בו, ולא יצא מתחת ידו עד שימות, ויהי למטה בכפו כשהיה הנחש רצה להחליק מידו והוא לא הניחה עד שמת ונעשה מטה בכפו, והאות השני ידו מצורעת על ישראל שאמר הן לא יאמינו לי, כי ידע כי היו טמאים בגלולי מצרים, כמו שנאמר ואת גלולי מצרים לא עזבו, הראה לו אחרי כן שיחזרו בתשובה ,וזהו והנה שבה כבשרו, וכן אמר ויאמן העם die Worte ויהי לנחש (V. 3) ״der Stab wurde zur Schlange“ sind eine Andeutung auf den passte. — Diese Deutungsart spielt auch im Talmud eine Rolle — vgl. Sabbat 104 a, Sanhedrin 22 a (und Raschi dazu) Sukka 52 u. ö. (Sabb. 104 a werden angeführt אח״ס ,אלב״ם ,אתב״ש בט״ע. In Sukka 52 b wird אטב״ח ד״ר חייא erwähnt). Im ס, יצירה werden 231 Alphabetumstellungen erwähnt. Jedenfalls wurden die Buchstabenversetzungen zuerst nur als Geheimschrift u. erst später zu mystischen Erklärungen benutzt; s. Jost’s Annalen 1839. S. 259. Ygl. über diese Buchstabenvertauschungen Berliner: Beiträge zur hebräischen Grammatik im Talmud u. Midrasch, S. 12 ff. *) Vgl. hierzu die Erkl. des Midrasch Jalkut zu Ri. sv. ודבורה אשת נביאה; s, auch Reifmann, der in seinen Noten zum ס׳ הגלוי (S. 13 No. 51) bemerkt, dass hier Jos. Q. den פשט verlassen und den דרוש zur Erkl. verwendet habe.