Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 11

11 מאצל הבורא יתב׳ בלי אמצעי, מפני מה חדשה עתה ולא חדשה מקדם. וזה א״א אלא מפני שנתחדש לו רצון או בחירה. כי אמנם הפועל שיפעל בעת זה ולא יפעל בעת אחרת, הוא לפי המונעים או המביאים המתחדשים לו, ובו יחייבו לו המונעים מניעת פעולה מה שירצהו, ויחייבו לו המביאים רצון מה שלא היה רוצה הוא מקודם, ואחר שהבורא יתברך אין מביאים לו שיחייבוהו שנוי רצון, ולא מונעים אצלו ולא מעכבים שיתחדשו או שיסורו, א״ב אין צד להיותו פועל בעת ולא פעל הדבר ההוא כעת אחרת: ווה הדרך חלוש מאד, כי זה כלו יתכן בפעולה שאינה תלויה בחומר, אבל הנפש שהיא צורת הגוף ופעולת הוייתה היא נתלית בנוף, אפשר לחולק שיאמר כי היא נבראת מאת הבורא בלא אמצעי, אך לא הזדמן לה עד עתה חומר שתחול בו, ומפני העדר הכנת החומר היתה מניעת הויחה, וכן צריך שתאמר בהכרח מפעולת הנבדל שאינו במל מפעולתו אלא מפני העדר הכנת חומר לקבל הכנת פעולת הנבדל, ובארו בדרכים אחרים רבים במופת: סוף דבר הסכימו הפילוסופים שהנפשות אינם נבראות מן הבורא אך באמצעיות השכלים הנבדלים, וכמו אשר פעולה אנושית אינה מקבלת מעשה מן הנפש המשכלת כי אם באמצעות הרוח, כן הנפש המשכלת אינה מקכלת מעשה מן הפועל הראשון כי אם באמצעות השכלים, כי דבר שהוא רב ההרכבה לא יתחבר עם פשוט בתכלית הפשיטות, ודבר עב לא ידבק עם הדק כי אם באמצעות דבר שיהיה לו ערך ודמיון קצת ביניהם, וכמו שאין התחברות ודבקות ביניהם כי אם על ידי אמצעי, כך איננו יכול להתהוות ממנו כי אם באמצעי, כי הדבר הפשוט א״א להיות ממנו אלא פשוט בלבד: ועוד אמרו כי אין דבר נכבד יותר מהמקבל פעולה או שנברא בלי אמצעי41) ואם כן שהנפש נבראת מאת הבורא יתברך בלי אמצעי, אין נמצא שום דבר נכבד יותר ממנה, וידוע כי הויית הנבדלים היא נכבדת יותר ממנה. ועוד כי הנפש היא יוצאת מן הכח אל הפועל והיציאה ההיא היא תנועה אחת שיקרה לה, והתנועה ההיא עושה אותה המוציאה לפועל, ואם היתה נבראת ממנו יתברך אם כן הוא עושה התנועה ההיא, וזה א״א כי כל דבר המניע הנפש אינו נצחי לאין תכלית, כי כל דבר מניע דבר הוא מניעו בעצם או במקרה, וכל דבר נצחי מניע דבר בעצמו בהכרח תהיה התנועה נצחית לאין תכלית, ותנועת הנפש אינה נצחית אם כן איננה נעשית מנצחי, ואם מניעה 4י) Ibid, Z. 17—30.