Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 14

14 כל תורף דברי סייף הספר ההוא להומם ולאבדם אם יבואו לידי גילוי לא יאמן ולא יסופר כי קללת אלהים תלוי! נבהלתי מראות מראות צבועים הבאים לשרש יעקב להלחיץ בפה רך ישראל ומלאו פני תבל תואנה, תבל בתבונה, ועשו לה עדים במקום בינה, בחלקת מחוקק צפון בארם. הלאל ידברו עולה ולו ידברו דמיה? אל תליצו לנחמני בדברי נחמיה בן אלים וקוץ בה, אך תהיסו מלנחמני על סוד בל עמי בלבל עמי, איך לא תחישו להחלימני משוד בת עמי? כי ההרים ימוטו והדמעות תמוטנה וחניתי מסודו לא ימוט, וימש חשך טמון לצפוניו, תאכלהו אש לו נופח תרמסנו רגל, פעמי רגלי. אמרתי ימים ידברו ורוב שנים, אכן רוח תעתועים היא באנוש ונשמת שטן תאונם ותנינם. הברב כה יריב? לא! אך הוא ישיב יהפוך ידו כל היום רצוא ושוב, לו כהתה עינו ונם ליחה, ונמצא צבי שמור בתום. ומי לא יקום אורהו? החלש כמוני יאמר גבור אני, עתה אקום האמר לה; הנני לכוננה מלחמת מצוה, הנני למלאכות מלכות שמים, לעזרת הי בגבורים, גבורי כה עושי דברו. שמעו נא המורים, שמעו נא תוכחתי, ויעבור עלי. מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ספרי קדש קבלה אמתית של האר״י זלה״ה, ואף נם זאת בהיותנו בארץ אויבינו ככפיפה שאין לה אזנים, כמה כרכורים כרכרו עליה מלה בסלע משתוקת בשתים, אך למחסור דבר שפתים ולא רו מלחבבה ער שנמנו וגמרו המיימינים בה זורעי על כל מים הוציאוה ותצרף לכל כתבי הקדש בידים מוכיחות דהויין ידים, שכלה יראת שמים, והיתה לנו לעינים, אי לך ארץ, היית כגן לעבדה ולשמרה, הושמת לתועב׳ ולתאוה יבקש נפרד להפריד אלוף נעורים בארס הצבי סבור מלכא להוי בארץ הצבי, וחשכה אור אש שחורה על נבי אש לבנה בעב הענן ככב אחד ששמו רעה שבאתי מאדים לבנינותם של בא זה ועיות את זה, תופשי התורה לא ידעוהו, הגבאים נבאו בבעל, מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה, ואחרי לא יועילו הלכו אוי לעינים שכך רואות כי אראה חכמים יחד עם כסיל ובער יאבדו אשחוללו אבירי לב כמה כלו ימיהם בהבל זה, שבא לאבד עולם מלא (לולא ה׳ שהיה לנון בקום עלינו התם, בליעל איש און להתיר לנו את האסורות, בידים לא אשורות, ודמה דמיונות לעלות מעלה מעלה מקום אשר דתי המלך אינם מעלים ולו מורידים מטה מטה, כי מעל מעל בסודותיו בד בבד, מספחות מספחות לבד, ומנום אבד! היאמיר גוי אלקים וימיר כבודו בלא יועיל? קרוא בגרון ונשאתם את סיכות 1כות מלבכם כיון צלמכסככב אלקיכם? אוי לידים שכך כוזבות מחשבי עמל וכעס, יביט לאין עוזר יהא זומם לאין סומך. כד אש יך אץ,