Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 15

15 מגיד רחצה צפון אברך, הילל נמצא, סלחן עורך, מרור כורך, כר פו יחץ, מוציא מצה, כלה ונחרצה. כהא לחמא רויא, די אכלו אבהתנא תאניה ואניה, הא כלימה אתיא די מבר לאובדנא, כויד. תחת קויה, הא חלמא עניא די חלמו אבהתנא בארעא דמצרים, אבות אכלו בשר קול מכשר, ושיני בונים תקהינה עודנו תכלינה עינינו, השתא הכא עבדי השתא באה מארעא דישראל בני חורין ממהלך המאבד שבילי הדעת, חירות ממלכויות בדויות, מלל אברהם היניקו בונים ורה ודעת נכריה, קול תמימה נשמע, מאירת ה׳ בבית רשע, מקרית עוו אך נפשע. אשרך ארץ שמלכך מבני הרי תקיפי ארעא דישראל, אשר בפתבג המלך זקן וכסיל אינו מתגאל, ושריך כעת לא יאכלו לחמם טמא בנוים, אדמה וצבויים. אשרך ארו אשר בלבנון, אל תירא אברהם, אנכי מגן לך, איתן מושבך בירושלים נאוה, ולקחך שער ופתח תקוה, להשים בצלע קנאתך, אוספה הצולעה למען ספות הרוה עוד. עוה, בסלוא דלא מבע דמא מחו עצה במערבא, לכסות פה ור ערות אלוף עולה וקרי עלוה דבהדי הוצא לא ללקי כרבא. יזכור אלקים לטובת את אשר התהלכת למסעךהיום באן ומחר בקרב איש לב עמוק צמח ה׳, לצבי הצד צבי נופת תטופנה שפתותיך, כלה, המוק תמוק הארש, והבוק תבוק שפתי כסיל מחתה לו, נחפשו חושיו נבעו מצפוניו לחתות אש זהב כסלו, צבי שלקחו לכסף, מחסר מאדון זה, מאדון אחר. ועד יעלה מן הארץ, הד אורים לאות הוד מחשבתך, לשריפת חץ דת לא לנו, צריפת אש דת לנו, שאי סביב עיניך וראה כלם נקבצו באו לך, לך אמרין נורא, סחור סחור לחרמך לא יקרב, כל איש קרב, צעיר ורב, קול שאון מעיר כל הצאן, בקול חסון ממאיר, קול מהיכל ה׳ לשלם גמול לאויביו, זה הצער לה׳ צדיקים יבואו בו. מה נשתנה הדעת הזה מכל הריעות. מה נשטתה הבער הזה מכל הריעות. לו חכמו ישכילו זאת יכינו עוכר דתם, על אחת, כמה וכמה חשכו עיני המחבר המזה, רזה ונבזה, כיסוי עינים נופל, חוזה שוא ותפל, בין אפל טפל ושפל, מנפל אשת בל חוה שמש ומגן ה׳ צבאות, אות הוא לצבא שלו׳ קול בוגדי בגד, בסברות כוזבות דברי ריבות, הקדמות בדויות מאיש מכאובות, כקוץ חרבות, שידיעת סודותיו בם לחשוב מחשבות, די ולו הותר לטהר מכל מחפורות ותועבות, וז״ל (יפול ברעה) שהמסתכל בארבעת דברים (דל מה למעלה וכד) מכפרים לו על כל עונותיו אפילו אם עבר על כל התורה כלה רוא׳ זוכה למעלה רמה כד, עכ״ללשוןאש, חץ שחוט לשונו מרמה דבר. ומי הוא זה ואיזה הוא בשווקים וברחובות שסגור יהיה ולא יפתח לראות במראות הצובאות, שלא השיגה דעתו אפילו לכת הפילוסופים נמחו מספר החיים, שוממו ליתן חבל כנעימה ברעה משכלת