Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 16

16 לאחוז צדיק דרכו בעולם הנצחי את הנפש המשכלת, וכדוד חשבו להם כלי שיר מעשה המצות להכשר חכמה וידיעות המושכלות, ורשע מה הוא אומר?) מה העדות לכם ולא לו נורא עלילות, יוכשרו הכהות מן הפעולות? אין למדים מן קלקלות נסתרות ונגלות, הכופר בעיקר אמונתנו לשום שפלים למרום, מר למתוק ומתוק למר! ומה אענה ואומר? לבי בחלילים יהמה, חלילה לי מעשות זאת עזוב את ה׳ לחשוב בדבר הזה להעמיד צדיק עם רשע, חלילה אם אצדיק רשע, חלילה לי מחטוא לה׳ חלילה לאל מרשע, ושדי מעול מה שדי כי נעבדנו. ואם עינו הטעתו במה שכמה שנים נחלקו אם רב הוא התלמוד או המעשה, היה לו לידע כי הוכן בחסד כסא, תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, כשומר ונשמר נשוא ונושא, ואפילו יהיה פירוש התירוץ כי התלמוד דווקא גדול וכאב את בן ירצה, לא מפני זה המעשה יעשה, בבל יראה ובל ימצא, ולמה מה זה הבל יפצה? צא ולמד, ממראה הנחמד, ענל לא לומד, פתיא אוכמא, שם ישבנו גם זכינו וראינו עתיק יומין יתיב לתת לנו תורה שלימה, ואין אתנו יודע עד מה, נחל נובע מקור חכמה ואמרו נעשה ונשמע קול ברמה. ראה נם ראה מה ששנינו בסדר המדריגה הלומד ע״מ ללמד, וסוף וראש הלמד ע״מ לעשות. ברוך המקום ברוך הוא, שנתן לנו הזהר הקדוש להקהות את שיניו לאמר לו, פרק חזי דבלישנא כלילא, כליל וקאמר דבעובדא ורעותא נליא מילתא. והיא שעמדה לאבותינו ולנו לקיימו ולסעדו יותן ספר ויוחק לכבוד יושב בשמים ישחק. כמה כהו דרכיו מדרכי המקובלים, שאפילו קלי הקלים, נסתבכו ונשתכחו בשבח העומד על ספריהם במילי דחסידותא ולא עמד על פרק חומר בקדש שהחמירו על הטמא בנפש, הכרת תכרת תורתו ומצותו עד אשר "ישוב וניחם על הרעה. ומה לנו עוד לעצביו פה סח מסה ומרור? מאן יקים ההוא ינוקא דאקרי לאחר ולשני ליה ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי, פיך שלחת ברעה כי ברע הוא. בינו זאת שכחי אלוק! הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר והלוך אחרי אלקים אחרים ואמרתם נצלנו ולמגר על ה׳ תועה? על קו תוהו הזה נתלה החובר חבר נלוז לאלקים, לנטות אחר הבצע, פצע תחת פשע, ולא סר אל דברי פה קדוש הרמב״ם שמיהר וטימא ופינל מלאכת מחשבת רבות מחשבות בלב אנשים אשר היו מחזיקים למשיח, איש היה צדיק הרבה בזמנו, על שעבר אדרבנן ביתור צדקות פזרונו, מילים לא אמון בם ליודע רבונו, למה זה הבל תאהבו בידיעת תלת קשריו אשר קשר על ה׳ קשר חבל בחבל נימא בנימא, הבל בהבל נהימה בנשמה? נעימה בנימא נתחלף לו, להכניס ראשו להרים ראש במחץ ראש, דוק ותשכח, דנפק דק, שח ולא אשבח, ומה קצי כי