Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 17

אאריך נפשי? שבשתא ממילא נפקא. כל השומע יצחק לו ידמע ישום וישרוק פניו לא יסתיר מכלימות ורוק שלדעתו יהיה נקי לבדו, גשמה אחת משתעשעת בגן עדן אף כי רשע וחוטא, אהני ליה שיטתיה ושוטותיה אם ישכיל שותו וסודו גבר לא יצלח כימיו צדיק שאינו יודע סודותיו, גם ענוש לצדיק לו טוב. האמור יאמר ההבל מה תוהו אחליך יעקב משכנותיך ישראל, יעלו בתהו ויאבדו שברם? מים רבים לא יוכלו לכבות את האיבה, ונהרות לו ישטפוהו וחכו כאין ותוהו, כתבו את האיש הזה ערירי, יאבד הוא ואלף כיוצא בו, וקוץ אחד ממנו לא מיק ולא יטיל מום בצאן קדשים עם הי, שבהבל פיהם או מעשיהם יעשה רושם למעלה, ק״ו מאנשי נינוה שלא היו בקיאים בסודות ועכ״ו וירא אלקים את מעשיהם דווקא ולא פנה אל רהבים לעשות בהם שפטים בעבור מחשבתן של ישראל וכוונתם אלא וישמע אלקים את נאקתם. ומה יענה הבונה שמים מעילותיו על כל מה שאמרו ז״ל על פסוק דגלו עלי אהבה? לגלוגו עלי איבה, פירושו על משנה דחניגה שפער בה פיו לבלי חוק טוחנן תוכנן המשגה, ולא שפ־ל לסיפיה דתנן התם וכל שלא חס על כבוד קונו, תשובתו בצירו, וכמו שהכלים חצוניים הוראת הפנימיים, כן טעותו בהנלות נגלות אחד הריקים, הגראת סכלו במרומים ושטותו בנסתרות. ואיך יבין במופלא ממנו אם הנגלות נסתרו מנו? רואה אני אחר קדלו של זה האיש לא חייא, תקיף קועיח עלה דההיא בחיוויא, ונדחק בפירושה כדי שלא יאמרו לו שתוק, ולמה נדבר רמיה דלא כההיא קיר נטוי גדר הדחויה? ולא זכר הצר הצורר והשר המסכים על פירושו כי פשט המשנה מבואר לרעה ולא לטובה, ע״ר מאי דאיתא במ״ר ודיל אמר הב״ה למלאכי השרת ראוים הם המצרים ללקות בחשך מיד וכר, וע״ד לא היה דוד ראוי וכד, אכן עניינה אשר עליה מדברת המשנה, הוא דהוי למכאל ולמכאל, ואין הפרש בין ראוי לרתוי כדאשכחן כגמ׳ דר״ה דף כיה ע״א אמר ליה ר עקיבא ראוי לו שיפול למטה י״ב חדש ואל יגזור עליו נזירה זו, ואית דגרסי רתיי דהיינו חך, יראה בערוך וינצל מערוך. ולקדש שם שמים ברבים אביא מיש להאר״י זלה״ה כאדם ישר, וזה יבשר, לא יעדיף ולא יחסר, אחרי שנתן טעם לשבח הבורא ככוונת הבריאה כדי להשיב לזולתו, איון וחיקר וו״ל לשון חכמים: החקירה הב׳ הנה היא קרובה אל שאלת מה לפנים ומה לאחור הנזכר במשנה במסכת הגיגה ריש פ׳ אין דורשין, והנה להיות שאלה זו עמוקה מאד אשר כמעט יסתכן האדם בהעמיק הסתכלותו בחקירות עניינה, כאשר הזכירוהו רו״ל במשנה הנזכרת וז״ל בל המסתכל בד׳ דברים ראוי לו שלא בא לעולם מד, למעלה מה למטה מה לפנים מה