Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 18

18 לאחור, וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם, וע״ב לא נוכל להרחיב ולהעמיק בחקירותם, אמנם בע״ה נבאר ראשי פרקים כמציץ מן החרכים, בלתי הסתכלות בדברים עמוקים, עכ״ל הזהב לעניינינו הרי בסי׳ שלא עלה במחשבת הרב הקדוש לסתור דברי המשנה דתני המסתכל, ור״ל הסתכלות עומק הדברים ע״ד המסתכל באשה, ולא התבונן אלא במה שהורשה. ובפתח דבריו האיר נתיב זה במה שאמר כמציץ מן החרכים, בלתי מסתכלים בדברים עמוקים, חלילה לא עמד בפרק זה בורר וטוחן הדברים ההם. וכבוד ה׳ הדפו מלהסתכל לבלתי הסתכן, וכמ״ש אשר כמעט יסתכן האדם בהעמיק הסתכלותו בחקירת עניינה והמדומה, דמדמי ליה הרב הנ״ל למאי דאמרינן בתהילת מסכת מגילה הואיל ומסתכלים בקריאת המגילה, ואית מרסי ומסתכנים בה והוסיף ליה מדיליה הבער הזה פי׳ מסתכל לשון סכלות והוללות, כבן זומא הציץ ונפגע. טוב ממנו הנפל, בשומת מגע בין הסתרים לבית מנוגע, ומדוע בא המשוגע? שוסו שמים על זאת העיפה והמרגעה. איפה היוצאת לקעקע הבירה, כתובת קעקע עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים להבאיש את ריחינו על פני כל הארץ, ארץ ארץ? כמה עניות דעת מושכי העון בחבלי השוא ודבר כזב גורם, אשר חציו שנונים הולך עקשות פה ולא הניח מרה טובה לישראל פושעים יכשלו בו בז״ל (לשון שקר) כתועים שזכרנו לעיל שמאמינים בסבה ראשונה וכו׳ לפי שהוא אור פשוט וכו׳ סבה ראשונה דהיינו אין סוף והוא פשוט בתכלית הפשיטות וכו׳, א״כ המאמין בזה וכו׳ כאלו עובד לתוהו כמה דאמר קרא כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו וכו׳ עכ״ל (בל יכון) ראו גויס והביטו והחמהו תמהו צורר מה מלל! הנמצא כזה איש אשד רוח עועים בו? הימצא בכל חכמי האמת ובכל מלאכותם מין כמוהו? כי סוד יחנה לבם, ועמל שפתיהם תדברנה? מי יתנהו במדבר מלון צורחים מסה הארץ, בריאה אשר ברא הי, ופתח פתוח ימצאו דבריו אלה, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, נופת תחטופנ׳ שפתי זרה על התמורה. אוי לאזנים שכך שומעות, יצר יאמר ליוצרו לא יבין לנתוץ ולנתוס להאבית ולהרוס נעשה ונשמע, כחשו בה׳ ויאמרו לוא הוא. לבך תשית לרעת חזות קשה הוגד לי מחכם א׳ אוהבי כנפשי מעיר ליוורני שכתב על ענין זה וז״ל (הקים אתך) זה שלש שנים שעבר כאן חכם א׳ היון ואני הראיתי לו שראיותיו אינם מכריחות ושהם הקדמות וכוונות מחודשות לא קבלום שום מקובל ואו הוציא את ערותו לחוץ ואמר שכדברי כן הוא רק שעיקר הספר הוא מפי הקבלה שקבל מהמלאך שר הפנים, ואני השבתי לו שאין אני מאמינו אם לא יעשה לפני אות או מופת, ודחה אותי בדברים. סוף דבר הלך לו