Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 19

להדפיסם ובהיותו בעיר אמשטרדם אחר שהרפיסם ייענו כסאות למשפט הללו מזכים והללו מחייבים זה אומר בכה וזה אוסר בכה, ואנו כלנו בוכים על אנשי אמנה כי אבדו, ורבו הכופרים המנלים פנים בתורה שלא כהלכה, ויהפאו דברים על ה׳ אלקים, יר״מ שיכלה את קוציו מכרמו יראו עינינו וישמח לבנו אכי״ר, ע״כ לשון הטהור מטומאת האמוני הרעה הנ״ל. הא לכם זרע קדש עם ה; כמה עדים על האיש הבליעל המכסה עצמו לדעת ומחטיא את הרבים בדעותיו המזויפות ובעוונותינו כי רבו המקנאים שומעים להקל מעליהם עול מלכות שמים, ואינם יודעים לעשות רע כי מות בסיר אשר חלאתה בה, ואם היו בודקים בשמו ובמעשיו, ממקומו היו בורחים מפניו כבורח מן הנחש חיוייא בישא מבעלי הכפל ומספרו פחד ופח ומוקש, בהם יוקשים בינות האדם לקחת להם נשים מאשר בחרו. הלילי שער זעקי עיר סורו טמא קראו למו, סורו סורו אל תגעו, כי האנחו גם נעו כהינע ועוה, וכשתגיעו לאוני שית תאורו אל תאמרו מים מים אלא אש אש, אש הוא עד אבדון יכלה את ספרו, אני אגדיל המדורה. ואם בקשו לגנוז ספר קהלת שברוח הקדש נאמר, על ני היו דברים מטין הקוראים בו לדברי מינות, הספר ההוא שברוב דבריו לא נחדל צפע, שפע פשע, שוא ודבר כזב, מים לא נאמנו, דברי מינות ואפיקורוסות, ומכותלי הספר ניכר שפחמי הוא כלי אין חפץ בו, הן קצף בו, נטמא מקצתו נטמא כלו, והיודעו עיקרן של דברים ומעשיהם כולם סדי סוררים, עאכ״ו טובה כפולה ומכופלת עבדינן ליה לבערו כאשר יבער הגלל עד תמו? כי אם הוא יכלה חצי ספריו לא יכלו! א״כ איפוא צרופים צומקים ממעלו תנו עוז לאלקים לשריפה, וקה״ק למאכולת אש ומהימנותא דכלא כאכול קש לשון אש, חץ כנפים תמידין לעמו, שרפים עומדים ממעל לו בשש כנפים ירוצו ולו יגעו, עד בלי לו יראה וימצא, צא תאמר לו. נשים שאננות בינות בוטחות ספורה ואורה, פשוטה ואורה, כי ילדתן בנים לא אבו שמוע תורת ה; כיין התענגו ובשכר תעו, שגו בריאה פקו פליליה, ערום ועריה. איך נפלת משמים הילל בן נחל, אם לה׳ יחטא איש מי יפלל לו? שופט כל הארץ לו יעשה משפט וצדק, והיה למפשח המספח, ולמשפח עקב פח, להשפית להאביד ולהפסיד, ולהקציע את הרשע, ומפי עליון לא תצאן הרעות והתהו אלו אבני מהומות עוממות נקובי שמות, שחרות חימות, תחגורנה שוד ופחת סוד בעל מזימות, יעלו שמים נושאי עש כסיל וכימות ירדו תהומות כחץ קרדומות תוך הארמון, ידיעות טמאות קשת וכידון, ובטוב העולם נידון. ה׳ חננו לך קוינו, אתה ה׳ אבינו, אלקים אתר, בתוכינו, חננו חננו והסר מעלינו את עמלינו אלו הבנים סוררים המדברים עליך עתק, עתקו גם