Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 20

20 נכרו חיל כיולדה אפעה, ד,שור והבור ההבער והמבער,, אשר יומרוך למזימה, נשוא ושבו עריך כגאוה ובוז. ומי לא יחוס וירחם על שארית ישראל, ולא יחוש ישיח יריע אף יצריח, ויחרים את לשון יהם מצרים ויכה ינסס את יוצא, נפש אהד מהערים האלו? ולא תכה הארץ חרם זרם מים הרעים לענפי ארזי אל. איש לא יחפנו ולא יאמיר, לו יחרפנו ולו יחמיר, וחרם לו יהיה, על קדקרו חרמו ירד, חרם כמוהו, כי חרם הוא. לו יעמדו משה ושמואל, קלים היו רודפינו כעשאל, להחזיק ידים משובצות להסיר שביצות השבשתות, והיו להודות, משפטם תהום רבה צדקתם כהררי אל: מה אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי תחנוני, ויעלו דברי אלד, לרצון לפני נזר אפריון, דיין מצויץ החכם כשמו שלמה אאיליון, אליה ועוז בה שריה ושריון, ונגד פניו נכון יהיה משל כחזיון, כי דור אביב בכלי שיר שר שניון, צהול ישאג על מהו עליון יתן קולו כל עוז לאלקים ואביוריה חריץ לכליון, וכדי קצף ובזיון, מנעו ביניכם מנו ההגיון, כי ה׳ עליון, נורא הוא מכל רעיון ודמיון, ומצור, גורמת מצות השב נפש לבעליו חייא היון, בן תמליון, בקחתו גליון, ויכתוב עליו בחרט אנוש בלי רפיון, רוצה נפשות אני, שגיתי ברואה, טעיתי בקורא, וספרי שרוף ישרף ושמו עוד לא יקרא, ולא יחשבו עוד המקובלים מגבילים, מקלקלים והוללים, שכלים נבדלים, ני אם אי׳ט א׳ יחטא כל העדה לא תכסוף, אולי ירחם מחלון מכליון, וזרעו יהיה ברוך מאב רם אל עליון, כבן יקיר, עם כל ישראל אכי״ר. סדר ושנת תנור עשן ולפיד אש על הכופרים באלה. אלה דברי חותם ומעתיר, בעירה להבעיר, המצטער וצעיר, אברהם סגרי עבד לקדיש ועיר, העומד לשרת ק״ק קסאלי במדינת מונפיראטו אם ועיר: מצאתי מכתב זה בין כתבים שונים מעזגון רב אחד באיטליא ואמרתי להדפיסו בי הרב הכותב היה איש גדול כמבואר בתולדות גדולי ישראל ע׳ 4 וגם ע׳ 7 ואודות שיריו עי׳ בצונץ/ ליטעראטורגעשיכטע ע׳ 448 וגם ע׳ 651.