Magazin für die Wissenschaft des Judenthums
- Journal
- Magazin für die Wissenschaft des Judenthums
- Volume
- 17 (1890)
- Issue
- 1 (1890)
- Date
- 1890-01-01
- Page
- Seite 29 (sequence 350)
- Language
- German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 72% known words query
- IRI
…/2572068-2572098-2572099--3913-2575855- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
29 בזיונות אחרי נפש גבוהה מאתו לאמר לו, מלפנים אלינו נמשלת? וכמונו היית ילד ונער? ועתה למה שמת מרום קנך? והרבה יגעתי בספרי אנשי שם להרחיק דברי דופי כאלה ולהסיר כל כתם מעדיי ישורון. ונכספה וגם כלתה נפשי מאד לראות את אשר פעל כבוד תורתך בעניינים כאלה, ונפשי תברכך לעולם. וגם בקהל רב לא אחריש חין ערכך. וכדי ליפטר מכ״ת מתוך דבר הלכה ארשום פירוש חדש בגמרא אשר עלה בירי במקום אשר נתקשה בו רש״י ז״ל מאד. והוא במאמר הנודע לר׳ נתן מנין למי שנושה בחבירו מנה וחברו בחברו שמוציאין מזה ונותנין לוה ת״ל ונתן לאשר אשם לו. ולא נוכל לדעת בהשקפה ראשונה איך יורה המקרא ונתן לאשר אשם לו על שעבודא דר״ג. ורש״י פירש באיזה מקומות לאשר אשם לו למי שהקרן שלו. וזה דוחק גדול. והנה בס,'אנשי שם מבואר מתולדות ר׳ נתן כי נאמר עליו דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. וזה מפני שאביו היה ריש גולה בבבל ולמד אצלו דיני ממונות, ובכמה מקומות נמצאו ממנו באמת דברי חכמה במשפטים. ועתה אמרו שרצה להוציא כאן מן המקרא דבר חרש שמוציאין ממון מאיש שלישי ר״ל שאיננו כלל בעל דבר של ראשון. והוא נגד הכלל הידוע בתלמוד, שאיש מוזר בענין הנדרש יכול לומר לתובע זר" לאו בעל דברים דידי את". ואעפי״כ היה נראה לו דבר זה במאמרו לחרוץ ומוכיח בין העוסקים של משא ומתן, ורצה להראותו בפסוק מבואר. ואיך נמצא כזאת במקרא לאשר אשם לו? . ובקצרה אכתוב כאן את פירושי כראוי לחכם כמותך. כי הנה הפרשה כלה (במדבר ה,) אשר שם המקרא ונתן לאשר אשם לו מדברת בגזל הגר (עי, רש״י וספרי) ותנן(סוף פ״ט דב״ק) הנוזל את הגר וכו׳ נתן את הכסף ליהויריב ואשם ליהודעיה יצא אשם ליהויריב וכסף ליד,ורעיה וכד ובבריתא שם (דף קי״א) נתן אשם ליהויריב וכסף ליהודעיה יחזיר כסף אצל אשם דברי ר׳ יהודה, וחכ״א וכד. אמר רבא הכא במאי עסקינן דיהיב אשם דיהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב. ר׳ יהודה סבר כיון דלאו משמרת דיהודעיה הוא לידעיה קנסינן ליה הילכך,יחזיר כסף אצל אשם ע״כ. וכר" יהודה קיי״ל דהלכה כמותו בכל מקום וכן פסק הרמב״ם ז״ל. ונ״ל לפרש יותר דבריו דמנין לו שמחוייב ליתן הכסף לכהן שבשמרתו, בשלמא האשם הוא להקרבת הכהן שעומד עתה על המשמר אבל הכסף למה לא ינתן לכהן אחר? אכן זה נלמד ג״כ מקרא דונתן לאשר אשם לו והכי פירושו אליבא דד יהודה ונתן הכסף לאשר אשם לו ר״ל לכהן לאשר האשם שלו וכיון שהוא עתה במשמרת יהויריב ולו מגיע האשם מגיע לו גם כן הכסף בכל מקום שהוא ואפילו ניתן כבר לכהן אחר. אך יקשה על זה, נהי דשלא כדין קבל ידעיד, הכסף מיד הגזלן אך למה