Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 196

196 . . . . כלף לא יפרח שבט מיהודה ושוטר ומלך על ישראל דזהו דוד משכן (leg. עכי״ש, יבא: כמו ובא השמש וטהר, שילה: והוא (זהו שילה [ ] ואז יהי׳ שבט [ו]מחוקק לו מכאן ואילך דוד והיינו דכתיב .(1. . . ויטש . . . ויבחר פי׳ לא יפרה שבט.5. לי״ש: לא יפרה כמו: סורי ושוטר מיה׳ עכי״ש: מל, כיבא השמש פי׳ עד שישקע שמשו של .משכן שילה ואז יתחיל[ו] מלכות ביד להתגבר כדכת׳ ויטש .ויבחר 6. ל״י: לא יפרח כמו סורי הגפן שר״ל לולבי הגפן, וא׳ לא יפרח מלכות יהוד׳ עד שיחרב משכן שילה שכשנחרב מיד משח שמואל לדוד למלך של: ויטש . . . וסמיך ליה: ויבחר . . . Der Sinn dieser überall fast gleich (bis auf יפרה u. יפיח) gegebenen Erklärung wäre: »Es erblühe nicht ein Scepter aus Juda und ein Gesetzgeber aus seiner Nachkommenschaft, bis eingehen wird Siloh und dann werden sich die Völker um ihn schaaren.“ Durch die seltsame Auslegung von יפרח יסור ist hier eine Schwierigkeit umgangen, die eine andere, sehr ähnliche Erklärung enthält, welche nämlich יגיע יסור »eintreffen, einkehren״, nimmt. Dieselbe findet sich bei Jakob b. Rüben, Ende d. 12. Jh. (im סי מלחמות ד׳ Ms. 47 d. Sem.-Bibl. f. 30b), bei Bachja b. Ascher (1291), Moseh de Tordesillas, 1375 (in עזי האמונה Ms. 91 d. Sem.-B. f. 4b), bei Schemt. b. Is. ibn Schapr. 1380 (in אבן בחן Ms. 59 II, f. 67a) und in תולדות יצחק Erklär. IV. Bei Abr. Farissol (מגן אברהם Ms. 33 f. 67 a) finden wir, wie einen Ausgleich zwischen den beiden Auslegungen: ראיתי פשט א׳ ... הוא נכון להשבית לא יסור ולא יצמח ולא תגיע זאת המעלה משבט.המתוכחים .יהוד להיות מושל . ... רק עד . . . . שיהא נשקע משכן שילה. J) In [ ] istwol כל׳: לא יהי׳ לן מלך בישר׳ עד שיכלה משכן שילה zu ergänzen, denn diese Relation der Auslegung ist mit der unter 1) fast identisch. — Dass Manches im Mittelalter unter der Be- Zeichnung ירושלמי, was nicht im Talmud dieses Namens vorkömmt, cursirte, s. bei Gross in Graetz’ MS. XVIII, 441 A. 3 aus einem Ms. des Orchot Chajim, und bei!Friedmann, Mechilta f. 121a aus Kolbo.