Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 53

53 in Oxford zu ersehen ist, lebte der Sohn desselben, David, in Aleppo, und zwar i. J. 1400. Somit hat sich 4 Generationen hindurch die Nagid- Würde in der Familie von Moses Maimon. in Aegypten erhalten. ׳ Wir hören dann nur wenig von Yertretem des נגידות in diesem Lande; Zemach b. Duran schreibt an einen ungenannten Nagid in Aegypten.1 2) David b. Simra sass im Collegium des Nagid Isac Solal (שלאל), von dem er eine Verordnung aus dem Jahre 5274 (26. Ellul) citirt, die dahin geht, dass die von Privaten der Synagoge übergebenen silbernen Geräthe (כלי קודש) der Gemeinde anheimfallen und dass dieser sich nur solcher Geräthe, die in dieser Weise Eigenthum der Gemeinde geworden seien, bedienen solle. Aus Ausführungen in נשבחי ירושלים) (Livorno) lässt sich entnehmen, dass dieser Nagid 1522 in Jerusalem war. Er wird lobend erwähnt als הגגיד כמהר״ר יצחק שולל המוכתר ככתר תורה ככתר כהונה בכתר מלכות ועושר ובכתר שם טוב מצדקות שהוא עושה לעניים. Das Manuscript des כפתור ופרח von Parchi war bei ihm, wie dies auf dem Titelblatt (der 2. Ausgabe Berlin 1851) bemerkt wird.3) Daher auch von ihm Conforte in קורא הדורות S. 31b schreibt, dass er zur Zeit E. Misrachi’s Nagid in Mizrajim und Jerusalem gewesen sei. Letzterer (Resp. No. 50) nennt ihn הנגיד כמה״ר יצחק הכהן שולל יגדל ככודו וירום הודו ותפארתו ויתמיד ממשלתו וישגא שלומו וכו׳. Auch Joseph Karo in Tur. I § 61 berichtet von ihm, dass הנגיד הגדול כטה״ר יצחק שולל הכהן וטורי הרב הגדול מהדד בירב ז״ל יעקב וכל גדולי הדור הנמצאים בעת ההיא, dass sie Alle dem eingeführten Brauche, die letzten 3 Wörter im Sch'ma durch den Yorbeter wiederholen zu lassen, gewehrt hätten. *) S. Responsen des רשב״ש No. 283 Ende. 2) S. 19b, 21a n. 29b. a) נדפס ראשונה שנת ש״ט מאשר נמצא בגנזי הגאון נגיד ומצוה כמצרים מ׳ יצחק כהן שולל, s. auch weiter unten.