Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1889-01-01 · 1 (1889) · p. Seite 241

— : ותלוי יהרג וימות, וימחה שמו (6,11 Esra) וזקיף יתמחא zu וזה פירושו כל אומה ולשון וכל איש שימיר דבר זה לבטל מלאכה זו יעשה בו דין, כמו שנעשה בהמן שיעץ בימי אהשורוש לבטל בנין בית המקדש, ראו מה אירע לו, הונסה ונוטל עץ מקורות ביתו ונחלה עליו בכת, ויתלו את המן על העץ (7,10 Ester) ואמרו הבמים מתיבת נח היה אותו העץ, ופרשנדתא בן המן היה הגמון בקררוניא בארץ אררט, מקום שנהה שם תיבת נח, ולקה משם קורה המשים אמה כרוחב התיבה ושלחו לאביו כרי לתלות את מררבי עליו, ונתלה המן בו1); יש אומר :(2,6 .Neh) והשגל יושבת אצלו zu כלבתא, ויש אומר מלבתא, והעמידו הדבר על בוריו כי שגל — על אשר פסל :(13,29 .Neh) גאלי הבהנה zu;מלכתא הכהנים שניטמאו בנשים הנכריות, כמו שאמרו חכמים ארבע מאות עברים היו לו לפשהור בן אמר הכהן, ואמרי לה, ארבעת אלפים עברים היו לו לפשהור בן אמר הכהן, וכולן ניטמאו בכהונה גדולה, ואז בא נחמיה ופסלם מן הכהונה2). Wie lässt sich nun dieser Widerspruch erklären? Man könnte zwar, um aus dem Dilemma herauszukommen, sagen, dass Benjamin zwischen Midrasch und Midrasch einen Unterschied mache und nur solche Midraschim ganz verwerfe, welche ohne Grund mit einem Verse verknüpft werden und welche man in keiner Weise dem Wortlaute desselben anpassen kann. 3) Oder könnte nicht angenommen werden, dass die Abschreiber, welche zur midraschischallegorischen Schule gehörten, viele Glossen, die mit Benjamin’s Comm. nichts gemein haben, eingeschoben haben?4) Man könnte auch sagen, dass Benjamin die angef. Erklärungen, welche midraschischer Art sind, darum gebe, ג) Auf clie Erklärung der angef. Stelle wollen wir im II. Tlieile der vorliegenden Arbeit eingellen. 2) Solche midraschisch gehaltene Stellen sind noch sehr zahlreich zu finden in dem Comm. Benjamiu’s zu Esra und Nehemia. Vgl. Esra 2,12; 2,61; Nehemia 8,10.17. 8) Vgl. C. M. zu den oben angeführten Beispielen, wie auch zu andern Stellen. Es wird sich ergeben, dass die midrasch. Erkl. zumeist ganz gut dem ■Wortlaute angepasst werden kann. 4) Solche Einschiebsel ergeben sich sehr oft aus den Varianten des zu erscheinenden hehr. Theiles unserer Arbeit. IV. 1889. 18