Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1889-01-01 · 1 (1889) · p. Seite 41

Antoninus und Rabbi, Das Problem, welche Persönlichkeit unter jenem Kaiser Antonin zu verstehen sei, der nach den Berichten des Talmud mit Rabbi Juda hannasi verkehrt haben soll, harrt noch immer einer befriedigenden Lösung. Dass es weder Mark Aurel, noch Lucius Verus sein kann, ist dadurch bewiesen, dass nach dem Talmud dieser Antonin ein Sohn des Severus ist, was bei Jenen nicht zutrifft.1) Deshalb will Grätz in Alexander Severus jenen Antonin erkennen, und in Rabbi den Rabbi Juda Nesia, Enkel des ersten R. Juda hannasi. Allein Alexander Severus hiess niemals Antonin, wie schon Jost hervorgehoben hat. Die Stelle in Mechilta Schira s. v. כקש, zusammengehalten mit den bezüglichen Berichten des Dio Cassius, ist geeignet, uns Klarheit in der Sache zu geben. Dort heisst es: ללמדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושל אותם אלא בארזים שנאמר הנה אשור ארז בלבנון ואומר ואנבי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וכשהוא. מושל את המצרים אינו מושלם אלא בקש שנאמר יאכלמו כקש וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף וזהב שנאמר צלמא רישיה די רהב טב וכשהוא מושל את המצרים איני מושלן אלא בעופרת שנ׳ צללו כעופרת וכשהוא מושל את *) Auch ein Sohn des Antonin Namens Severus wird im Talmud genannt; allein die Nachricht ist zu unsicher, dass der Senat dem Kaiser nicht die Nachfolge des Severus bewilligen werde, wenn er noch eine andre Bitte daran knüpfe.