Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1888-01-01 · 1 (1888) · p. Seite 5

5 תחת נפש כאילו גחנו היינו מזידין ליתן סם המוח בתוך הפאוודלא הנל ולא זו אף זו כתב בתוך ממרייאל הנל שהבוך בינדר לא היה חראשון שמת על ירינו רק כבר היה זה לעולמים שמת אחד על יריני מחמת סם המות וגם כתב על העצה ידיה שהם טופלי שקר ורופאי אליל ומשכן ידיהם מדבר זה שלא לעשות משפם חריץ. והנה שלחו שררה אפלצייאן ירייה רעקרעס להעצה ירייה תכף ומיד כראות הכתב יקחו אתנו להתפיסה ולסגור ולחתום הכיפה וגם שלחו עקסאמני להעצה ירייה במה שיחקרו וידרשו. יהעצה היה מוכרחים לעשות כמו שצור. עליהם שררה אהלצייאן ירייה ותפסו אשתי ובני מענדל לתפיסה וברוב רחמיו וחסדיו של ה״ק״ב״ה לשלא לקחו אותי לבית הסוהר באשר שהם היו •־ורעים שבשעת מכירה הפאוודל לא הייתי בכיתי והאמת אתנו ואנחנו נקיים מדבר זה והייתי מוכרח לילך לפראג בעסק השתדלות הגל ואמרתי חפלה לדוד שמעה ד' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי מלפניך משפטי יצא עיניך תחזנה משרים בצר לי אקרא ד׳ ואל אלהי אשוע יצילנו מאויבי עז ומשנאי כי אמצו ממני הוציא ממסגר נפשי להודות אח שמך ולאמר לאסורים צאו ולאשר בחושך הגלו והעצה ירייה חזרה וכתבה לשררה האפלצייאן יר״ה שכל דברים המה שקרים ואין להם רגלים ואנחנו נקיים וכולי ובחסד האל עליון נתנו שררה אפלצייאן ירייה לנו פטור גמור בכל זאת אודה את ד' על כל הטובה אשר גמלנו ואברך ברוך ר׳ שעשה לנו נס וכוי ואלקי ישראל אשען שיהיה לי ולכל ישראל למבטח ואשאל מיוצר הרים. שירריכנו באורח ישרים להצילנו מאויבי עז חושבין וזרים. מאלה וכאלה דברים וכנשוא נס הרים. יתקע בשופר גדול ויקבץ נפזרים אמן ואלה דברי חד האחרונים כתבתי זאת למשמרת: חקוקה בעט ברזל ועופרת: לדורי דורות: לאות ולזכרון: לקרוא בגרון: את המגילה הזאת בעשרה לחודש אדר הוא! חודש אשר נהפך מיגו! ואנחה: לעשות אותו יום משתה ושמחה: כל אחד ואחד כפי יכולתו וכחו אפילו רק בכסא דהרשגא: ולשמוח כבימי ממוכין מרם מרסנא: לשבח ולהודות לייה״ק״ב״ה על הנם שעשה לי ולבני ביתי בוודאי זכות אבותי הקדושים אשר בארץ אשר נפדו בממון לפועלים: והמקום אשר הציל אותי מכל אשר סבבונו: והוא ימלא חסרוני: ואודה יה צור קוני: עד ביאת הגואל לפדות עם עני: במהרה בימינו אמן.