Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1888-01-01 · 1 (1888) · p. Seite 4

4 ובחסד אל עליון שנתן חן בעיני הבורגי מיינשסר יר״ה וצוד! שלא יחנו אתנו להחפיסה רק להעמיד שני ערבים מספיקים שיעשו ערבי' כערבי של ציון אימת ומתי שירצו העצה י״ר׳יה להעמיד אותנו למקום המשפט שיחי׳ אנחנו מוכנים ומלומדים לבא ובכן באו הראש והקצין ר' זיסקינד ר״ה והראש והקצין ר׳ פישל ר״ה ועשו ערבי' עכורינו כנ״ל ובזה היינו פטורים מהתפיסה אבל הכיפה וחנות שלנו עדיין היה חתום בחותם המשפט הנל ובאותו שבח כחצות היום הלכו קומסייאן מהעצה יר״ה שלשד. בעלה עצית ה״ה האדון וואגניר והארון שערקים והאדון ביהם פעלדשעריר ולנר פיזאטאטור ואף גם הדאקטיר ידיה והאדון ליפאווסקי שטאטשרייבר הבקיאים בחכמת הניתוח לחתוך הכוך בינדר ולראות ולבדוק אם הוא מת מכח איזה סם המות , או משאר חולי ובדקו בשבע חקירות ודרישת ולא מצאו שום דבר מהסם רק מצאו גיד אחר נפסק והסכימו המבינים כלם הדאקטור ובלבירר הנל שהי' לו איזה חולי בריאה ומכח הקאה גדולה ועצומה נפסק ההגיר ההוא ומכח זה מת. ואחר זה בשעת תפלת מנחה הלכו הקומסייאן ד.נ' עם האפוטיקר ושלחו ג״כ אחר ר' שמואל פורית סו״ד פה בומסלא ל״ע״ע שילך אתם לפתוח הכיפה שלי כדי להוציא עצמם מהחשד וכן ובדקו כל השקאטלי עם בשמים שיש לי וגם שאר סחורת בחיפוש אחר חיפוש לבקש ולראות אם ימצאו שם .בתוך הסחורח איזה סם המות אם לאו ובדקו ולא מצאו שם דבר מסם. וגם בת בוך ביגדר הנל היחד■ שם ואותו חבית פאוורלא מה שקנתה ממנה עדיין היתר. עומד בהכיפה והעירה בפני הקומסייאן הנל שזהו ההבית מה שקנתה ממנה הפאוודלאי ותכף ומיד בפני קומסייאן הנל לקחתי אני ובני ר' מאיר ש״י ואכלו מהפאוודלא כרי שיראו שלא יצא הרעה הזאת מאתנו. וביום א' מחרת השבת הלכתי אצל האדון בורגי מיינשטר יר״ה ודברתי עמו דברים המתיישבין על הלב באשר שראה שאנחנו בנים ואמתיים ובקשתי לפתוח הכיפה שלגו שלא לקפח פרנסתיגו ומחייתנו ובפרטות שיש לו ערבים טובים כגל והכל נתן בערבון ומצודה פרוסה והחנות יהי, פתוחה והחנוני מקיף בכן צוד. להשופט שיסור החתימה הנ״ל וכאשר ראתה בת בוך בינדר הנל שלא נעשית עצתה שהיא סברה שנחנו נהיה מוכרחים ליחן לה סך עצום עבור אביה הגל ודברים לא הי' נשמעים אצל העצה ירייה בכן הלכה בת בוך בינרר הנל לפראג ונתנה כח הרשאה להמליץ שאבניר שהוא ילך וישפוט דבר זה אצל שררה אפלצייאן ירייה והמליץ הנל עשה ממרייאל לשררה אפלצייאן ירייה אשר מעולם לא נשמע ולא נראה כדבר זה ממש היה דעתו לקחת נפש