Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1888-01-01 · 1 (1888) · p. Seite 83

Bereschit-rabbati. 83 mit der edirten Version, überein. Die Kairuaner schreiben in ihrer Anfrage bei Zemach Gaon: ,ועוד ספר לנו(אלדד) כשחרב הבית המקדש עלו ישראל לבבל ועמדו הכשרים ואמרו להם שירו לנו משיר ציון. עמדו בני משה וגעו בבכיה לפני הקב״ה וכיתתו אצבעותיהם בשיניהם לומר האצבעות שהיו מכין בהם בבית המקדש האיך נכה בהם בארץ טמאה• ובא הענן ונשאם עם אהליהם וצאנם ובקרם והוליכם לחוילה והורידום .(Bet Ha-Midrasch 2, 111) שם בלילה Die Sage, daß die Leviten (die Söhne Mosis) sich ihre Finger abbissen, um nicht auf fremdem Boden heilige Weisen anschlagen zu können, diese Sage ist alt und kommt schon in Pesikta r. vor (Ed. Friedmann S. 144), und richtig bemerkt Zemach Gaon in seiner Antwort, daß die Sage auf einer Tradition im Midrasch beruht. Neu ist aber Eldads Angabe, eine Wolke habe die Leviten sammt Habe und Gut in der Nacht nach Chawilah gebracht. Dies ist Erfindung Eldads, weil es ihm in seine Erzählungen von den zehn Stämmen und den Söhnen Mosis hineinpaßte. In den edirten Erzählungen Eldads fehlt der ganze Passus von der Verbannung der Leviten. Unser Ms. aber S. 79 und das Oxforder Fragment S. 44 d stimmen darin mit der Angabe der Kairuaner überein und erzählen: אמרו רבותינו בשעה שגלו ישראל לבבל ... מה עשו הלוים שנשארו קצצו אצבעותיהם ברי שלא יקישו... כיון שבא הלילה ירר הענן וכסה עליהם ועל נשיהם ובנותיהם ובניהם והאיר להם הקב״ה בעמוד אש והוליכם כל הלילה עד אור הבקר והניחם על שפת הים, כיון שזרח השמש נסתלק הענן ועמוד האש והמשיך הקב״ה לפניהם נחל אחד שמו סמבטיון וסגר בפניהם ... ואין מתירא מן הלסטים... ואינם רואים שום ארם ולא שום ארם אותם, אלא ד׳ שבטים בלבד דן ונפתלי גד ואשר שהם יושבים מעבר לנהרי כוש. כיצד הלכו שם, אמרו רבות ינו בשעה שעמר ירבעם ... מיד נטלו בני דן חרבות ... והיו בני דן עולים נגר פישון... ואחרי מות סנחריב נסעו להם ג' שבטים מישראל והם נפתלי דן(גר .l) ואשר ... ובני שמעון!) עם בני דן עם הללו שלשה שבטים2) חונים בחוילה אשר שם הזהב. lesen. משדי Vielleicht soll man .שמשון :l) Im Oxforder Fragmente .והללו ארבע שבטים :2) Ibidem 6*