Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1887-01-01 · 1 (1887) · p. Seite 2

2 רושיל בחבית שכל היין אסור, וכן אם גטלו מן החביות שכל היין אסור דאי אפשר שלא ישכשך בראש הברזא ביין של מעלה ולמטה והלכת (צ״ל והלכך) (ד)אםור העילוי ודלחחח, וכן הלכה אפילו לאפסור (צ״ל להפסד) מרובה דאסור כל היין בשתייה, מר/ עכו״ם אדנא' מ(ג)גביה את החבית שיפול היין בכובא, אם מסייעו [ישראל] להגביה מותר [כל היין אפילו בשתיה, אפילו מה שגפל לכובא וכ״ש מה שבדגא] דבל היכא דכח(ו) [עכו״ם אסור], כי כח אחר מעורב [בו] מותר, אבל לכתחילה אסור שמא יגע עכו״ם ולאו אדעתיה דישראל, או שמא מתיאש ישראל (ו)לא מסייע, ויסמוך על העכו״ם כדאמר בהשוכר וכדמפרש בסמוך. מרי (צ״ל: דררי) זילןא ב), על שכמו או על ראשו וישראל לא מסייע בהריה דאי מסייע לא חיישיגן לקירקוש האפילו לאורוקי בכלי אחר כיון דכח ישראל מעורב בו (מותר) איגו געשה יין גסך, ומותר אף בשתיה מראמר לקמן באידך פירקא (דף ע״ב ע״ב בשנוי), אמר רב חסדא כי שפיכתו חמרא לא (לסייע) [ליתי עכו״ם לסייע] בהדייכו, דילמא משתליחו ושדיתו עליה דעכו׳ים דקא משתפך חמרא מכח העכו״ם ואסור. טעמא דמשחלו, הא לא משתלו כי שפכו איגהו גמי שרי, וכן הלכה. קמצדד אצדורי אסור, ומיהו אגן קיימא לן המותר [והכי מוכח לן במכילתין], ואם שפך ממגי לקרקע מותר רהא לא חשיב יין, ואם גפל בכלי אסור (ו)מה שבכלי, ומותר מה שבגיגית. וכגון שנתכוון עכו״ם לשפוך, אבל לא נתכוון עכו״ם לשפוך הוי כחו שלא בכוונה ומותר בשתייה מה שגפל מן הגיגית, והכי אמרינן בהשוכר (דף ע״ב ע״ב כשגוי), כח עכו״ם דרבנן הוא, ההוא הנפק לפראי גזרו ביה רבנן, רב אשי אמר [בעכו״ם המערה דאתא מכחו ובו' כח עכו״ם דרבנן, נפק לבראי גזרו ביה רבנן, החבית לא גזרו ביה רבנן], והלכה כרב אשי. וכובא מליא נהי דמורי י■) רב אשי האסור דילמא נגע ע״י מוט מיהו נראה לר׳ השרי. הוה [עובדא] בבה כהו ואסרה, לכך צריך ישראל להיות מגלגל הגלגל עם העכו״ם, ואל יגלגל העכו״ם לבדו. ואם גלגל עכו״ם לבהו ואיכא הפסה סמכינן אאיכא דאמרי דכולי עלמא לא פליגי בכח כחו השרי ד). נראה לי יי) רהני מעצרים שלנו איכא שלא (צ״ל שלשה) כחות, שאוחז במקל או במוט ומגלגל בו אח הגלגל הרי שגי ב) המאמר הזח אצלנו בגמרא אחר מצדד צדודי. ג) בתמים דעים גרם: וכובא דמליא גמי ד מ ודי רב אשי. ד) תוספות ד״ה חוה עובדא. ה) בתמים דעים בטעות לרבינו.