Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1887-01-01 · 1 (1887) · p. Seite 3

3 כהות, והגלגל משפיל אח הקורה על העגבים הרי שלשה כחות, מקל, וגלגל. וקורה. ור' לא מצא לי [ראיה] אי שגי לן בשום רוכתא בין ב' כהות לגי כהות להקל בג׳ יותר מב/ הבית (ע״ב) הנפקעת לאורכה י) [חצייה] אחר (צ״ל אחר) הולך לכאן וחצייה אחר הולך לכאן. וכשהוא מחבק החצאין טפח מטפח יין של חצייה, ליין של חצייה ונהידהנאה לא מיתסר דאינו מתכוון ליגע, וכשגפל ועלה הוא אסורבשתיה ומותר כהנאה. אבל כשהיא גפקעת לרווחה (צ״ל לפותיה) בעוגל שלה, אין היין מתפרד אילך ואילך אלא בכחו במקומו עומד ויוצא דרך הסדק, וכי קא מחבר ליה מעשה לבינתא קאעביר שמככיר עליה. ועכו״ם המהדק מגרופות י) גיגית מלא יין כדי שיתחברו פרקיו שבאו דרכה (צ״ל בארכה, או: בה) [מ]למעלה למטה אין זה כמחבק חבית הנפקעת לאורכה, רחבית מפוקעת מזומנת ליפול חצייה אילך וחצייה אילך, וכשהוא מחבקה מחבר כל היין נה (צ״ל זה) לזה, אבל גיגית יין במקומו [עומד] על ידי הדוקו הראשון, וסדק קטן יש (שיוצא) בו, והוא מהדקו הלכך אפילו לאורכה שפיר דמי, וכן לחבית עץ שלנו. אבל רבר זה אסור להיות עכו״ם תוחב מטלית או נעורת בסדק ובחיבולי (צ״ל ובשפולי) השוליים לסתום מפני שנוגע הוא ביין. טופח להטפיח ח), שאם טופח בידיו על היין ידבק בידו מן היין כל כך שאם יחזור ויגע בדבר אחר ביריו יראה בו רושם יין שבידיו. בעי הדחה ובעי ניגוב דכיון דיש שם יין כל כך ונסביר■ עכו״ם (ש)צריך ניגוב כדי שיפלוט הגת מה שבלע מיין נסך. בהרחה בעלמא סגי ליה רלא בלע גת מיין נסך כלל ט). ומיהו י) ביין (צ״ל אנן) לא עבדינן ניגוב בגיחות של עכו״ם, אלא הרחה בעלמא וסמכיגן אראיוח שבפרק אחרון דלא בעי ניגוב, כ״ש (כך שמעתי?). ואם (צ״ל אין) לו מלוה עליו מותר, כגון בעיר שישראל ועכו״ם דרים בתוכה כדמוכח במתניתין לקמן. מדדו בקנה, דוקא בקנה אבל ביד או ברגל אסור בהנאה רלא כר' נתן ובר פלוגתיה (לעיל נ״ז ע״א), אלא כברייתא דאגרדמים (נ״ח ע״א) עכו״ם שאינו נוגע אלא בפיו לשתות ואסרינן ליה בהנאה. ודוקא נמי מדדו בקנה, אבל נוגע בקנה לשם נגיעה ולא לשם מרידה אסור בהנאה, רמגע על ירי דבר אחר דלעיל בשמעתין ו) מכאן עד עכו״ם המהדק ליתא בתמים דעים. ז) בתום' ד״ה מעשה לבינה עד מפני שנוגע ד.וא ביין. בתמים דעים מרם: מגופת. ח) מכאן עד כגון זריקה ליתא בת״ד. ט) עיי תום׳ ד״ה אי איכא. י) תום׳ דייה בעיא. 1*