Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1887-01-01 · 1 (1887) · p. Seite 5

5 אוחז בהן וזורקן בתוך הגיגית, ואם סייע [ישראל] לעכו״ם לזרוק היין כשר, אלא שאסור לעשות כן שמא ישגה ויסמוך על העכו״ם ונמצא העכו״ם זורקו לבדו והוא יין נסך. מפר' (צ״ל הפתוח) שהוא פתוח יומם ולילה. פסיק רישיה, דרקלא ואינו עושה פירות. וסליק לעייוני בתרא, לראות מרחוק. בחצירו של עבו״ם, שאינה פתוחה לרשות הרבים. אף על פי שאין מפתח וחותם (ס״א ע״ב) בחצר אחרת, אם ישראל בחצר אחרת מותר. והוא שמפתה או חותם בידו, הואיל ואינה פתוחה לרשות הרבים, הביון דיינו של ישראל הוא ושכר הבית, או לקחו סגי ליה בחותם אחד, כן נראה לר'. יינו של עכו״ם ברשותו וישראל דר באותו חצר מותר והוא שמפתח או חותם בידו, והוא הדין לחותם ואע״ג דאין ישראל דר באותו חצר מותר, נ״ר. לקיצין והאמר ליה ר' יוחנן לתנא כו', הבא ודאי ר' יוחנן מסברא קאמר ליה תני הכי רקסבר דליכא דמחמיר כולא האי רבעי מפתח או חותם היכא רישראל דר באותה [חצר], ואי(רבני) חכמים ה אך (צ״ל אהך) דקתני ותירצה ר׳ יוחנן הוו קיימי ואמר לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר, אע״ג דישראל דר באותה חצר, אמאי קאמר ליה ר' יוחנן לתנא תני אע״פ שאין מפתח בידו, הא איכא חכמים דמחמרי טפי, האפילו ישראל דר באותה חצר אין לו תקנה במפתח או חותם (אפילו היכא דישראל דר באותה), אלא וראי מרקאמר ליה תגי כו' קים ליה לר' יוחנן רמלתייהו החכמים לאו אההיא קאי וליכא המחמיר כולי האי, מר'. שאינו בא לקיצין, וכל שעתא מרתת עכו״ם השתא אתא ולא נגע. כרכא, מגדל, והושיבו שם החבית. חמרא שרי, אפילו חביות פתוחות. הדרן עלך ר' ישמעאל. השובר. (ס״ב לא) האומר לפועל, בשנת השמיטה. שכרו א0ור(ין), שאין זה שכר אלא מכירה שמוכרו לו בדינר, ואיסורא נמי עביר, ררחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה ואיהו מזבין ליה [ה]אי ירק בדינר. שעושין מלאכה בפירות שביעית, מביאין אותו מן השדה או ממקום למקום לסחורה. אלא לקדוש שאין(צ״ל שברן) בקדושת שביעית, דקנסינהו. ומי קדוש כו׳. (ס״ב ע״ב) רבא אמר כו', והיינו דר' יוחנן. מי לא תניא אחד אבן כו', ונפקא לן מכי קבר תקברנו (סנהדרין מ״ו ע״ב נ), אלא אשמועינן קרא האיסור הגאה בקבורה ולא חיישינן לתקלה. ה״ג הבא לא מוכחא מילתא, אימר אינש גנב ואייתי קבר, הביאו וקברו לכאן כרי להעלימו מן העין. דבי ר' ינאי, אנשי ביתו לאחר °) (ס״ג ע״א) הא איתיה בעיניה, וחייל עליה ג) ע׳ רש״י סנהדרין מ״ח ע״ב ד״ר. כולם נקברים. ם) העירני חרר״א אמלאם שצ״ל לאחר מותו, חייגו אחר מוח ר׳ ינאי. ויפה העיר,