Magazin für die Wissenschaft des Judenthums
- Journal
- Magazin für die Wissenschaft des Judenthums
- Volume
- 14 (1887)
- Issue
- 1 (1887)
- Date
- 1887-01-01
- Page
- Seite 7 (sequence 250)
- Language
- German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 55% known words query
- IRI
…/2572068-2572092-2572093--3057-2574999- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
7 שנצטרך לאחת מן השמועות, ואגב אורחיה הזכיר שמו לעצמו בכולה; אף באותן שלא רבר בהן, ובעלי הגמרא חלקום (חלקום) וקבעום כל אחת במקומן, הגי דיין גסך ודמי ע״ז וגר (ו)תושב אם מבטל לע״ז במסכת ע״ז, וההיא רכתובה בכתובה ע). מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור, דקנסינן ליה כי אגרא ריין גסך דאיסורא הוא שיהא רוצה בקיומו כדאמ' באין מעמידין גבי חרם הדרייני(דף ל״ב) דאסרו לסמוך בהן כרעי המטה, וכדמוכח בכולה שמעתין. ומסקגא דבל רוצה בקיומו אפילו שלא יגנבו ולא יאבדו אפילו שלא גיצטדו זיקי שיש בחובו יין נסך שפיר דמי, אע״ג דרוצה בקיומו. עוררין, תולדה דזורע הוא דמהני לגדל כלאים. עם הנכרי בכלאים, בארץ ישראל רכתוב שרך לא תזרע כלאים, ואמרינן בפרק קמא הקידושין (ל״ט ע״א) דהאי שדך למעוטי זרעים שבחוצה לארץ דכלאי זרעים בחוצה לארץ לאו דאורייתא, והלכתא אין עוררין עם הנכרי בכלאים של גברי ואע״פ שאין השדה של ישראל אלא של נכרי, דהאי דכתיב שדך לאו למעוטי דנכרי, אלא למעוטי רחוצה לארץ, מר/ (ס״ר ע״א) אבל עוקרין עמו, אם היה הנכרי עוקר ירקות (עמו) הערוגה של כלאים כדי להקליען ולהרויח להנשארים שיגדלו יפה, עוקר ישראל עמו שאע״פ שעוסק בקיומן ולהשביחן עושה, כיון דממעט תיפלה שפיר דמי, דאע״פ שכלאי זרעים הן ומותרין באכילה, שהרי לא נאסרו אלא כלאי הכרם דכתיב בהו פן תקדש המלאה, פן תוקד אש דמיתסרא אפילו בהנאה, והנך אין בהם אלא מלקות דזריעה — אפילו הכי תיפלה נינהו שהרי הקפיד הקרא ואסרם בזריעה, ואע״ג דנכרי לא מיפקד אזריעת כלאים ממעט תיפלה הוי האי ישראל ושפיר דמי, מר/ סברוה הא מני ר״ע היא דאמר המקיים בכלאים לוקה, כזורע, וזהו קיום חפירה ועקירה. ואע״ג ראסור לעקור משום מקיים כיון דאיכא מיעוט תפלה שפיר דמי, גבי יין נסך נמי אע״ג דרוצה בקיומו כיון דאיכא מיעוט תפלה שפיר דמי. המנכש והמחפה בכלאים, אע״ג דאינו זורע כיון דעוסק בקיומו לוקה. ר׳ עקיבא אומר אף המקיים, במועד קטן (דף ב׳) איכא מאן דמפרש דכולה ר' עקיבא היא והכי קאמר שר' עקיבא אומר אף המקיים. הא מני רבנן היא, דפליגי עליה דר' עקיבא ואמרי אין מקיים לוקה אלא זורע בלבד, הלכתא (צ״ל הלכך) עוקר שרי, אבל יין נסך דאיכא למיקנם משום רוצה בקיומו קנסיגן. אי רבנן מאי איריא עוקרין אפי' . . . ע) זה מובא בתוספות ד״ד, ויתיב בשם ר״ת. ואפשר ששמע זד, חרשב״ם מאחיו וע״כ כתב: אימרין מתוי4 4 4 * אברהם עפשטיין.