Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1886-01-01 · 1 (1886) · p. Seite 13

13 ליהגוח מהם אלא לפיכך י) הביאו הקב״ר. לידו שעתיד הקב״ר. * 2) לחח אוחו לסוב לפגי האלהים3): III. .1 [לכל זמן ועח לכל חפץ תחת השמש]4) פח' לכל דבר. .2 [עח ללדת] בשעה שנולד בן לאדם הוא שמח ומשמח אח אחרים ואילו היה משים אל לבו בשעת משחה ושמחה שבן הנולד לו סופו למיתה לא שמח 5) עליו אילו היה זוכר שיבוא עתו למוח [עח לטעת] ומנהג בני אדם לשמוח בשעת נטיעה ואילו שם אל לבו שיבוא עח לעקור נטיעה זו6) לא שמח7) עליה וכן כולם עתים הללו פעמים מביא דברים שתחילתן שמחה ואחרי כן תוגה ואחריחן שמחה8) ופעמים מביא דברים שתחילתן חוגה9) ואחריחן שמחה10 *) וסוף העניין מפרש שהעלים הקב״ה מבריותיו מבלי אשר לא ימצא האדם אח המעשה אשר עשה האלהים מראש וער סוף שאילו ידע האדם מה שיהיה בסוף לא היה שמח בשעת שמחה ולא היה מצטער בשעת אבלו. .9 [מה יתרון העושה באשר הוא עמל]") מקרא זה מוסב על דברים שתחילתן שמחה וסופן תוגה וכה פתרונו מאחר שסוף הכל לכלייה והבל למיתה הן עומדין [מה יתרון העושה באשר הוא עמל] פת׳ חמיה אני12) על מה הם שמחים13) בזמן שהן עמילים בהם הואיל ויורעין שסופן ליבטל אלא זהו הטעם .11 [את הבל עשה *) fehlt bei H., ist auch sprachlich etwas schwierig, da es nur an der Spitze des Satzes zu stehen Pflegt. 2) H. לידו להניח ולתת. 0) cfr. Raschi und RSBM. 4) השמים. 0) H. לא היה שמח. So lies auch hier. 6) H. .נטוע י) H. לא היה שמח. 8) lies שתחילתן שמחה ואחריהן תוגה H. :שתחילתו שמחה ואחריתו מרה. 0) H. מרה. 1°) H. Zusatz: עת להרוג ועת לרפוא הרי דבר שתחילתו מרה ואחריתו שמחה. Dieser Zusatz ist, etwa cingeführt durch בגה, zur größeren Klarheit in den Text des Ms. 104 aufzunehmen, wobei statt מרה das i. Ms. 104 gewöhnliche תוגה zu lesen wäre. n) Von NSBM. bezogen auf לחוטא נתן ענין לאסוף, von Raschi auf den עושה רע. 12) H. תמהני. 18) H. משמחים.