Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1886-01-01 · 1 (1886) · p. Seite 167

Das Machsor von Nürnberg. 167 beweist die Merzb. HS. selbst. In derselben ist nämlich zum Ofan יהו לשון in Nr. 40 ein ausführlicher Commentar und in Nr. 37 ein Auszug aus demselben gegeben. Dieser Letztere stimmt aber wörtlich, bis auf einzelne kleine Zusätze, mit dem Commentar des Machsor Nürnberg 9a überein. Sogar der Hinweis: ועיין ברף אז בקול רעש גדול findet sich in beiden Auszügen, während er in dem ausführlichen Commentar fehlt. Auch der Connnentar zu Nr. 26 scheint im Mb. nur ein Auszug zu sein, während der ausführlichere Commentar, wie bereits erwähnt, in N. enthalten ist. In Letzterem finden sich Citate wie ומפרש רבי׳ מאיר אביו של רבעו תם, die ihrer Form nach sicherlich Abraham b. Asriel angehören 17) und Erklärungen von הר׳ משה בר חסדאי, der auch sonst so häufig von ihm citirt wird 8נ), und doch fehlen dieselben in Mb. Auch sonst sind in N. die Citate zuweilen in der ursprüglichen Form er» halten, während sie in Mb. geändert erscheinen י®), wie in dem Commentar zu ואני שמעתי מפי הר׳ א ל עז ר :׳ריר עליון הדרשן לכן בתב ירבה בה׳ רמו שהנחת תפילין ביר למעלה מהי פרקים (N. 216 b). הר׳ אלעזר פירש ה׳ יתירה שבירכה היינו ה׳ פרקי היד שמנוה בקיברות (Mb. 25 b). In der Regel jedoch findet das umgekehrte Berhältniß statt, wie Mb. 64b: ראיתי בם׳ מאזנים שאין לומר und die entsprechende Stelle N.׳ L17a: ראה המפרש בספר [מאזנים] שאין לומר. Auch aus dem 2. Theile von Mb., der zumeist Erklärungen zu den Selichoth enthält, findet sich ein Theil in N., u. zw. die Erklärungen zu folgenden 11 Nununern: 1) אין לנו פה להשיב, 2) איה בל נפלאותיך(5 ,אנוש רימה (4 ,אדון בפקדך (3 ,את הברית, 6) אך בך מקוה ישראל (8 ,את ה׳ בהמצאו (7 ,אם אמרי אשכחה, 9) אזון חהן (11 ,אמנם אנחנו חטאנו (10 ,תחרות רוגז. Die Erläuterungen zu diesen Selichoth stimmen ohne erhebliche Abweichungen oder Kürzungen zumeist wortgetreu mit Mb. überein. Nur der Coinmentar zu Nr. 3 ist in N. ausführlicher als in Mb. Die Autorschaft Abraham b. Asriels wird '7) Vgl. die Citate bei Perles S. 366 und 369 ד׳ שלמה אחי ר' תם!. 18J S. Perlcs S. 364 und Kaufmann S- 412 ff. 19) Vielleicht von dem Abschreiber, s. weiter Amn. 26.