Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1884-01-01 · 1 (1884) · p. Seite 22

פרוזדור 22 עמד בכית. ולפ״ז צ״ל למטה בפירוש הכלל מה: וכן כאשד בא הספור בכלל בשם ובפעל ובטלת שהתחברו. וכל היתר ט״ם• נ) שם: ויקרא ג״ב מאמר הפוסק עכ״ל. זה ילמדנו להגיה בספר המבקש (מ״א ב׳ דפוס האגד״ה והספר השני התבאר בו הרכבת): הענינים הנפסקים, תחת: הענינים הנפסדים. ד) שם: והמשפט ג״ב יש לו שני חלקים הנושא והנשוא ואם היו מלות המספר רבות עמל. מלות: ג״ב הן ט״ס ע״י מלות: ג"כ הכתובות לפניהן: ויקרא ניב. ותחת: המספר. צ״ל: המשפט ור״ל המשפט יש לו שני חלקים נם בהיות מלותיו רבות. ה) שם: הנה כלל השטות שעניניהם מפורשים מה השער ארבעה עכ״ל. תחת: ארבעה. צ״ל: חמשה. והחמישי הוא: גזרה המפורש למעלה וחסר למטה. ו) בשער בי: כי אמרנו האדם כותב כחו אצלנו כח קצת האדם עכ״ל. בזה מובן היטב הכתוב בע״ז (״, ע״ב): מלכיה ולא כל מלכיה עכ״ל. וכן הכתוב בפסחים (מ״ג, בי): כל לא דרשי עכ״ל. מבואר היטב על פי זה. כי גם בלי הוראת רבוי נחוצה מלת: כל להודיע שכח הנושא הוא כח כלל ולא כח קצת בלבד. ז) בשער גי: בלתי צריכים אל דבור שלישי וקשור בין נשואם ונושאם להודיע באיזה נשוא הם המשפטים עכ״ל. מלת: המשפטים היא ט״ס ע״י מלת: המשפטים אשר לפניה: המשפטים השניים. ותחת: באיזה נשוא הם צ״ל: באיזה זמן הם. ככתוב אח״ז: לא תורה זאת המלה על קשר נשוא זה המשפט בנושאו באיזה זמן היה עכ״ל. ח) שם: כמו אמרנו אפשר, ונמנע, וסובל, והכרח, ומחיב, ומגנה, ונאה, וראוי, וצריך עכ״ל. בחו״ה (שער ב׳ פ״ה) יכונה ההכרח והמחיב בשם: ראוי יערש. ובפי׳ המלות הזרות לי׳ שמואל אבן תבון הנ״ל (מלת: ראוי): ראוי ידוע ויושם במאמר הזה עם מלת מחוייב והכרחי כשמות באים זה אחר זה על ענין אחד (ר״ל כשמות הנרדפים כנ״ל) עכ״ל. ובספר הרקטה (צד 3): והראוי קודם לאפשר עכ״ל. וברור אפוא אשר: מלת: וראוי הכתובה פה צ״ל אצל מלות: והכרח ומחיב, ויהיו גי שמות נרדפים על ענין אחד. וכן מלת: וסובל. צ״ל אצל מלת: אפשר. כי סובל דל סובל ב׳ צדדי הספק ונרדף א״כ אל: אפשר. ט) שם: ואנחנו נקרא הפעלה הדבור והפעולות הדברים עכ״ל. תם אני ולא אדע מה עניי המאמר הזה ומה לו פה. וכן לא אדע הכתוב אח״ז שהתבאר בזה השער: שם: הדבור. איפה התבאר? הכי במאמר: ואנחנו נקרא הפעולה הדבור? הזה באור יקרא? י) בשער ד; מהיותו ההכרחי אליו או אפשר לו או נמנע והנמנע