Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1884-01-01 · 1 (1884) · p. Seite 23

23 פרוורור הכרח עכ״ל. מלות: והנמנע הכרח הן ט״ס ע״י הכתוב אח״ז: ואנחנו נקרא המחיב. והנמנע הכרח. יא) בשער וי: והמשפט השלישי המתחייב מחבור שתי ההקדמות יקרא תולדה ויקרא ג״כ הרדיפה עכ״ל. שם: הרדיפה מאין ימצא? ומה הוראתו? ודברי המגיה ר׳ יצחק ר,לוי אפם ותוהו המה• ואולי נהפכו האותיות. וצ״ל: הפרידה. וכנוי התולדה בשם: פרידה הוא עש״ה: ישנילאמים ממעיך י פר דו(בראשית כ״ה, כ״ג). והוא בעבור הפרד התולדה מטעי מולידה. ואם כן הוא באמת נ״ל ברור אשר: שת• פרידות טובות יש לי להוציא מהן (ב״ק ל״ח, בי). ר״ל שתי תולדות טובות יש לי להוציא מהן. יב) שם; כי הנשוא בתולדה הוא אשר יקרא מן ד,הקש הקצה ,הראשון עכ״ל מלות: מן ה הקש הן ט״ם. והשתרבבו לפה מהכתוב אח״ז: ההקדמה ההוא מן ההקש. יג) שם: ואנחנו נקרא נושא הדרוש בהקדמה הראשונה שהוא ג׳ הקצה הקטן וכוי ונשוא הדרוש בהקדמה השנית שהוא ב׳ הקצה הגדול עכ״ל מלות: בהקדמה הראשונה בהקדמה השנית הן ט״ם ונחוץ למחותן. ותחת: הדרוש. צ״ל: התולדה. יד) בשער ז,: דמיונו שישאל שואל אם השמים נעשו במלאכה ונאמר כן, ראיתי זה וכר עכ״ל. תחת: ראיתי זה. צ״ל: והראיה על זה. טו) בשער חי: ושהדברים השוים בעצמם בעינם לדבר אחר כלם שוים עכ״ל. הוא משובש וכצ״ל: ושהדברים השוים לדבר אחר שוים בעצמם בעינם. ור״ל שאם שני דברים שוים לדנר שלישי אז בהכרח שוים שני הדברים זה אל זה. ויעוץ באור הרמכ״ן• וכן בד,אמונה הרמה (מאמר א׳ פ״ז) כתוב: שכל שני דברים שוים לדבר אחד שהם שוים עכ״ל. טז) שם• כידיעתנו שגלוי' הערוד, מגונה וכי חסר המטיב ביותר נכבד נאה ומקבל עכ״ל. מלות: ביותר נכבד ומקבל הן ט״ס וצריך למהותן ולהשאיר: וכי חסד המטיב נאה. יז) ואולם המוחשות והמשכלות אין חלוף בין השלם בחושים ובין זולתו מטין האדם והנכבד בהם והפחות בהם עכ״ל. הוא משובש מאד וכצ״ל: ואולם המוחשות והטשכלות אין חלוף בהם בין אדם נכבד ובין אדם פחות השלם בחושים ביצירה. ור״ל גם אדם איננו נכבד אם הוא אך שלם כחושיו מיצירה הוא שוד, בהם לאדם נכבד. יה) שם: וכן כל מה שהוציא בנסיון בשלשול וכוי אמת עכ״ל. כעין זה בטורה נבוכים (ח״ג, פליז): כי כל מה שנתאמת נסיונו כאלו.