Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1884-01-01 · 1 (1884) · p. Seite 32

פרוזדור 32 ע״ק ולשון העתקת מ״ה. כי על לשון העתקת ע״ק עננה תשכן ואבן אפל רובצת עליה ובמקומות הרבה נראית כשפת עלגים. וגס יש כה עודף ומגרעות וערב מלות ערביות ועל לשון העתקת מ״ה יהל אור יקרות אור הילל בן שחר. ומובנת היטב, ושקולה במאזני דעת מבלי אין כל יתר וכל חוסר. ואין בה כל ערב ובדיל כמבואר לכל מעיין מבין. "והשיר" העברי הקטן אשר בסוף ספר ע״ק איננו מאת ר׳ משה אבן תבון כי אם מאת ר יוסף בן צדיק עצמו. וגם כי כל הספר כתב בלשון ערבית כתב את השיר בלשון עברית. הן כן היה דרך הקדמונים. יעוץ שירי הרמב״ם בלשון עבר אשר בראש פירושו י על המשניות ובראש ספרו אגרת תימן. ושם - "משה" הנזכר בו היא לרעי שם תלמיד ר׳ יוסף בן צדיק אשר למענו חבר ספר ע״ק כנזכר בראשו. והתפלה אשר בו לחזק ידי משה הכבדים. יאתה מאד על התלמיד ההוא שהיו ידיו כבדים ובלתי מהירים להשיג את החכמה כנראה מהרבה מקומות בספר הזה• ואין פה המקום להאריך עזד בזה. והנה ר׳ משה אבן תבון עצמו העיד. כי העתיק אח הספר הזה מספר מוטעה וחסר מאד. ככתוב בכ״י מינכען המובא בדברי ר׳ משה שטיינשניידער אשר בהערה אי. וכל לבב משכיל דוי מאד על זה. כי מי יודע כמה פנינים ואבני הפץ אבדו ממנו ע״י טעות וחסרון הספר הנעתק וכמה אורים נאספו מאתנו ע״י שגיאות ומגרעות האריגינאל. ומדי דברי בר׳ משה אבן תבון זכור אזכור ב׳ דברים נפלאים אשר מצאתי בפירושו. על שיר השירים: 1) בפסוק מצאוני השומרים: ואף על פי כן "השאירו חטא האדם הקודם בזרעו אחריו" עכ״ל. והוא דעת המשיחיים. ועוד חכם אחד מעמנו שמו: "ר שלמה אלעמי" החזיק בדעת מורשת החטא מאדם הראשון. יעוין ספרו: ״אגרת המוסר״ (פרק מכל משמר נצור לבך וגוי): התבונן כבאור עץ הדעת טוב ורע אשר זרק ארס המות בגזע האדם ובצאצאיו לדור דודים. "כי אחרי חטאו נמשכים ונגררים" עכ״ל. ואולי נובע זה ממאמר: בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על סיני פסקה זוהמתן וכוי (שבת קמ״ו, אי) וצע״ג. בפסוק מי זאת עולה מן המדבר: מדרש חזית מהו מכל אבקת רוכל? "ר׳ אליעזר אומר" קראי ותנא וקרובי ופיטני עכ״ל. ולפי הנוסחא הזאת השונה מאד מהנוסחא אשר לפנינו לא היה ר׳ אליעזר עצמו קראי ותנאי וקרובי ופיטני אך הוא אומר כי מכל אבקת רוכל רומז לאיש אשר יש בו כל המעלות האלה: קראי ותנאי וקרובי ופיטני. והוא פלא בעיני.