Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1884-01-01 · 1 (1884) · p. Seite 34

פרוזדור 34 תהנה צדקך כל היום תהלתך (שם סוף מזמור ל״ד.): פי צדיק יהגה חכמה (שם ל״ז, ד). והגות לכי תכונות (שם מ״ט, ד׳). באשמרות אהגה כך (שם ם״ג,זי) וזה קשה נם על פ" הערוך שהוא פתרון כצורתו ועל הפי׳ השני מרשי" שהוא שיחת ילדים. והפי׳ הראשון מרשי" שהוא הרגל כמקרא יותר מדאי תמוה עוד יותר. כי מה עניין הרגל במקרא יותר מדאי אצל: "הגיון"? ההוראה הזאת לשם; "הגיון" מאין תמצא? היש דוגמתה בלשון תורה או בלשון חכמים? ופחזות פי׳ ר׳ יעקב בר אבא מרי מעתיק המבוא שהוא מלאכת ההגיון נראה לכל ברי עינים. כי שם; "ההגיון" למלאכת הלאגיק לא היה ולא נברא עוד בימי בעלי התלמודים ואף לא בימי הגאונים. ואף לא בימי חכמי ספרד הקדמונים. וגם הראב״ע והרז״ה בעל המאור לא ידעוהו וקראוהו אך בשם: "חכמת הדבור". ובהאמונה הרמה (הפרק השני מן העקר החמישי) כתוב: מפורסמות בלשון בעלי ההגיון. ואצל בעלי חכמת הדבור דתות שכליות עכ״ל. וצע״ג לדעת מה בין הגיון לחכמת הדבור. והוא אך מולדת ר׳ יהודה אבן תבון במבורר אצלי במ״א. ובצדק כתב עליו מדורות הרב החכם הגדול ר׳ אברהם שלום בהקדמת העתקת השאלות והתשובות על מבוא ומליצה הנ״ל וז״ל לא כאשר חשב מעתיק המבוא עד שהוצרך לומר בניכם לא עצמיכס. כי לקח המאמר כפשוטו. אם "לנסותו" [בזה הפריז מאד על המדחן אם למיעוט בקיאותו בפי׳ רש״י זצ״ל עשה לו מזבחות המחשבה לחטא ולהחטיא את הרבים בכוונה הנכונה. כי חכמי התלמוד לא "יחשדו" [צ״ל: "יחשבו"] לסגור שערי החכמה, ולנעול ולסתום דרך החקירה, ולמנוע הבנים ההגונים דרך אמונה ודעת שלמה הלא שפעת יפעת שלימותם הוא המעלה אותנו מים הסכלות, ובאור פניהם נראה אור. ואיך עתה יעקרו המעלה הראשונה מהסולם [רומז להבהוב שם למעלה: הנה סלם ההשכלה מוצב ארצה וראשו מגיע אל הערפל אשר שם האלהים. וארבע מעלות בו• והמה חכמת ההגיון ולמודיות וטבעות ואלהיות עכ״ל. והמעלה הראשונה היא אפוא חכמת ההגיון]? ובמה יזכה נער את ארחו לשמור את דרך עץ החיים אשר פריו יתן בעתו אם לא בלמוד החניון? הנה שכרו אתו ומוציא כל למעשהו, להועיל להשכיל להיטיב העיון בחכמת התלמוד. כי הקל וחומר והגזרה שוד. וכוי אלה קצות דרכי ההגיון עכ״ל. ולי נראה שכונת המאמר הזה היא: ומנעו בניכם מן העיון וההתבוננות היתירה בתורה כי שרש: "הנה" בלשון חכמים מורה על עיון כאשר יוכיח מאמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה ואחייב "יהגה" (ברכות כ״ג, בי), ופי׳ רש״י יהגה "יעיין". והאזהרה הזאת הוא בעבור אשר העיון וההתבוננות היתירה מחליש מאד את מוחי הילדים ומתיש את כחם. וכבר הרבו להזהיר