Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1884-01-01 · 1 (1884) · p. Seite 36

פרוזדור 36 ב) מבוכת הנפש במהות דבר מה הוא אך כהיות שני האפורים שוים במשקל, ואיש לא יכבד מאחיהו, או אז סנר עליה הדרך, ולא תדע אם להימין או להשמאיל, ותשב תחתיה כאמיר בחל, ולא תמוש אנה ואנה. אבל אם שני האפשרים אינם שוים במשקל ואחד מהם יכבד יותר מרעהו, אין הנפש במבוכה, כי אזי האפשר הקל מאפם ותוהו לה נחשב, והאפשר הכבד הוא בעיניה כמו הכרחי. ג) האפשר הוא בבד וקל בדרכים רבים. ואחד מנהם הוא זה. בבד הוא בהיות מציאותו קרובה מאד, וקל בהיות מעיאותו רחוקה מאד. ד) מציאות שני נשואים שוגים גם יחד בנושא אחד הוא רחוקה יתר מאד ממציאות נשוא אחד בנושא אחד. ה) מהאמור עד עתה ימשך. כי באשר יש בדבר מה שני אפשרים מתחלפים והאחר מהם הוא תלוי במציאות נשוא אחד בנושא אחד, והשני במציאות שני נשואים שונים גם יחד בנושא אחר, אין הנפש נבובה במהותו, אך תחשוב את האפשר האחר אשר איננו תלוי בי אם במציאות נשוא אחד בנושא אחד להכרח. והאפשר השני התלוי במציאות שני נשואים גם יחד בנושא אחר לאפס ותוהו. כי האפשר האחד יכבד יוחס מהאפשר השני. ו) א1/ר,-,ר,דברים והאמת האלה ידוע תדע היטב הענין הנ״ל: "םפיקא.^ד^3דתא לחומרא״.הוא: איש איש מבני ישראל אשר הוא נבוך במהות לבר מה, המותר הוא אם אסור, והאפשר המותר והאפשר האסור המה שוים במשקל ואיש לא יכבד מאחיהו, אזי עליו לרחק ממנו כמו דבר הנודע ברור שהוא אסור. כי איכבה יקרב אליו אם הנפש אשר בקרבו דואגת ומפחדת פן האפשר האסור הוא אמת וצדק? "וספק ספיקא דאורייתא לקולא" הוא: אם האפשר המותר הוא תלוי כמציאות נשוא אחד בנושא אחד, והאפשר האסור תלוי במציאות שני נשואים שונים נם יחד בנושא אחד, אזי האפשר האסור מאפס ותוהו יחשב, והאפשר המותר הוא אפוא במו הכרחי. ויכול האיש לקרב אליו כאל דבר הנודע ברור שהוא מותר. ולמען תקל לך קורא אהוב! הבנת הדבר האחרון. ראה נא למשל כתובות (טי. אי): ספק ספיקא הוא, ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון עכ״ל. הנה פה האפשר האסור הוא תלוי במציאות שני נשואים שונים גם יחד בנושא אחד. הנושא האחד הוא: "תחתיו". והנשוא השני הוא: "ברצון." ואם יחסר אחד מהם אין עוד מציאות להאפשר האסור. אבל האפשר המותר איננו תלוי כי אם במציאות נשוא אחר בנושא אחר. והוא אם: "אין תחתיו" לבד, או: "באונם" לבד, ובעבור זה האפשר האסור הוא כאין ננד האפשר המותר, והוא כמו לא היה כלל אפשר, לאסור ולכן יד