Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1884-01-01 · 1 (1884) · p. Seite 37

37 פרוודור האפשר המותר על העליונה, וכן הוא בכל ספק ספיקא. עתה צא וחשוב כמה בתים רמים ונשאים אשר נבנו על הענין ההוא יכו רסיסים על פי הדברים והאמת האלה. ובאור השני נזה: הנה כמעט אין עוד ענין אפל כמוהו בכל התלמוד ואנכי עמלתי להופיע עליו נהרה ולהגיה השכו על פי ההקדמות ההן. האחת יקר דבר מה הוא אם בנלל איכותו ואם בגלל כמותו. השנית הכמות הנותן יקר לדבר מה הוא הגודל (דיא גרעסע). כי דבר גדול הוא אבן חן בעיני כל רואיו. השלישית. הגבלת השיעורים לדברים הוא למען תת להם יקר מפאת גדלם. כי כל שיעור הוא גודל מה וכל גודל הוא לפי היקר הנאור. להדבר המשוער. הרביעית, סבת תשואות חן חן להדבר הגדול הוא רבוי המציאות אשר בו. הן כל מציאות טוב ככתוב במו״ג (ח״נ פ״י^: פעולותיו כלן [של הקב״ה] טוב גמור שהוא אינו עושה רק מציאות, וכל מציאות טוב וכד פעולת השם כלו טוב אחי שהוא מציאות עכ״ל. וכאשר תרבה המציאות כן ישנה וכן יפרוץ הטוב ועל כל טוב שפוך רוה חן ותחנונים וכרוב טוב רב חן וחסר. החמישית. יקר הדברים איננו מחוץ לשכל רק בתוך השכל. כי איננו צבע הנשוא על הדברים ונראה לעינים אך משפט השכל על יתרון דברים מן דברים מפאת איכותם או כמותם. ואם כן כל השיעורים אשר גבלו הראשונים הם אך למען יהיו הדברים המשוערים חשובים אצל הנפש המדברת. ולמען ישפוט עלימו היותם יקרים מפאת גדלם. מן מצוא ההקדמות האלה נדע ונשכיל, כי דבר העומד להכחר מן המציאות ולשוב הערר כאשרה דמשה לא יוכל להיות יקר מפאת גדלו גם בהיותו גדול, וכי הוא אפוא כדבר אשר יחסר לו השיעור המוגבל. יען וביען יקרת הגודל היא אך מפאת יקרת המציאות אשר רבה בו, וזה איננו משפט החוש רק משפט השכל, וכאשר ישפוט השכל על דבר אשר יש בו רבוי מציאות היותו יקר ככה ישפוט על דבר אשר לא נאוה לו מציאות והוא עומד לשוב העדר היותו זולל, ומה בצע כי החוש הבשרי רואה בו רבוי מציאות ואיננו מרגיש התעתדו לאפם ותהו אם כל חשיבות ופחיתות דבר מה איננו רק משפט החוש השכלי? שית לבך לחמשת ההקדמות ההן, ובינה היטב בקשורן ובחבורן, ואור הולדתן יבקע לך כשחר וראה דרכו חדל ומחשבותיהם מה יקרו ומה גדלו וחכם. וכן תועיל מלאכת ההגיון להבנת כל דבר חכמת בינה כאשר הכאתי למעלה מספר הצבא לרז״ה בעל המאור ומספר מלות ההגיון. ולכן הקדים הרטבים למורה ללמוד כל החכמות. יעוץ מורה נבוכים (ח״א, פל״ד): אי אפשר אם כן לטי שירצה השלמות האנושי מבלתי התלמד חהלה במלאכת ההגיון, ואחר כן בלטודיות על הסדר, ואחרי כן בטבעיות,