Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1883-01-01 · 1 (1883) · p. Seite 5

5 שאלה וחשובה לאמיתו ולאורו והאמת והשלום אהבו ונראה לפע״ד שאין במשה דין מסור ואתחיל לבאר ולפרש הקדמה ולאחר חקירה זו שנתאמת ויאמן הקדמה זו עלינו בראיות חזקות אז יוצא ממנו המבקוש התנצלותו של משה טעם אמת ונכון למה דנין אותה שלא יהא בו דין מסור ואתחיל 'בהקדמה ואומר: מה שטוען ליווא אפס תפארתו על הדרך שהיה ציית 5 למשה ד״י כפעם בפעם באמרו בל״א ווען דו קלאמשט אויף מיך אין דער שולין זא וויל איך דיר ענטוורטן רצה בו ליווא לגזור שאין חל עליו חיוב עשית ד״י אליו ע״י קלומין אין זה מן הנכון כי מיד כשתיבע בעל דין את חבירו לדון עמו בד״י(בדיני ישראל) חל עליו לעשות לו די" בלא כפייה כאשר אבאר ואומר וקלימין הוא ביטול התמיד והוא כמו כפייה כי 0! משפט ומנהג הקהלות כשאחד מבטל התמיד על הכירו שיעשה לו דין לא יניחו הקהל לבטל התמיד ומכריחין אותו שלא להוציאו בתפלתם עם הציבור ופורשין אותו משאר מיני קדושות עד שיעשה לו די" וזהו כפייה כמו מאן דלא ציית דינא דכתבינא עליו פיתקא דהיינו שמתא עד שיעשה לו דין וכן כתב בהדיא בעשר תקנות שתיקן ר״גמ״ה ז״ל ודל 5! אם יש מקום שיש שם חכם ב״ד אם עבר אחד שם ובא אחר והזמינו לדין לפני עדים אפי׳ בשוק חל עליו החרם מיד שיבוא לב״ד לטעון ואפי׳ שלא בפני עדים דלא איברי מהדי אלא לשקרא שאיני יכולים ליכתוב סרבונות אלא בעדים עכ״ל רנמ״ה והרי כתוב שם בהדיא מיד כשהזמין בעל דין את הכירו חל עליו החרם ואין צורך בפייה או הברחה 20 לזה. ועוד יש להביא ראיה דלשון ציית דינא הוא איירי בלא כפייה והכרתה דפ״ק דסנהדרי׳ אושפיזכני דרב אחא לקמי דרב א״ל ולאו אושפיזכני אנא א״ל אין א״ל דינא אית לי גבך א״ל פשילנ׳ לך לדיני ואמר ליה לרב כד,נא פוק דיינא חזייה ליה רב כהנא דהוה קא גייס ברב אייל אי ציית ציית ואי לא ציית אפיקנא לך רב מאינך כלומר 25 דמשמתיג׳ לך ולא יכול לעוזריך עוד אלמא לישנא רציית דינא בלא כפייה והכרחה עוד יש להביא ראייה כשאמי אחד להכירו עשה לי ד״י, מיד חייב לבא עמו לדין ולא מצי למימי איני מחויב לעשות לך דין עד שתכוף אותי לדין בפ״ק דיני ממונות הני תלתא דייני דיתבי בדין ואתא שליח דבי רינא להזמין את אחד לדין בשם אחד מן הדייני׳ לא 30 הוי הזמנה עד שיזמינו בשם שלשתן ופירש׳" לענין זה שאם לא בא לדין לא משמתינן ליה ואי ם״ד שאינו חייב לעשות לו דין עד שיהיה הוא קלומין עליו דהיינו כפייה והזמנה היה לו לרש״י לפרש כפשוטו וכמשמעו דלא הוי הזמנה לענין זה שאין חל עליו חיוב עשית לו דין גם יש להביא ראיה מפר׳ הגוזל בתרא ההוא שותא דקא מינצו עליה 85 כי תרי חד אמר דדי הוא וחד אמר דידי הוא קם חד מינייהו וקא מסרה