Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1883-01-01 · 1 (1883) · p. Seite 8

שאלה ותשובה 8 מודה לו שנעשה הפשרה כך כגון זה מנלן דעכיד דינא לנפשיה. י״ל כיוון דמשה טוען כבירור שידוע לו דהפשרה נעשה כן וידוע נטי שהמשכונות היו של משה חשיב דמצי למיעכד דינא לנפשיה כענין זה דלא הוי מסור בהד ויש לי להביא ראיה מהנוזל בתיא דר,הוא שותא דהוה מנצו כיה: י 5 תרי האי אמר דידי הוא והאי אמי דידי.הוא קם חד ומסר לפרהנכנא דטלכ׳ כו׳ עד דכא אמי משמתען לי׳ עד דמייתי וטוקי ליה לרינא ופסק ר׳ אלעזר מטול הא דשמתקליה תקנת חכמים היא שלא יהא רגיל בכך אבל אינו מסור בכך ולהד קאטר משמתינן ליה ולא קאמר מחייבינן ליה ואפי׳ אם תקפה ע״י גוי לעצמו אעפ״י שאין לו לעשות כן דד,א דקיימע׳ 10דעניד אינש דינא לנפשיה ה״ט בחפץ המבורר וידוע שהוא.שלו אמר לא דיינינן ביה דין טסוי ואפי׳ אם הפסיד אותו שתקפה ממנו הרבה יותר מה שהעליל הגוי עליו לאו שענשוהו אמר אין מתקר׳ התוקף דין מסוד דלא מצינו בתלמוד מסור אלא במתכווין להתיק לחדרו אבל .זה נתכווין להוציא את שלו ודומה לנסכא דר׳ אבהו דאט׳ אין. חטפי ורידי חטפי 15 דלאו כל כמיני כדבר שמוחזק שחדרו בו לוט׳ דידי הוא דאנן פחדי דמאי דתפיס האי דידה הוא כדפי׳ רשב״ם ס׳ חזקת הכתים. וגם פרש״י הכי במסכת שבועות אבל אם לא היה זה מוחזק יותר .מחניה ואמר דדי. חטפי לא היי גזלן בהד כ״ש בעוכדא דדן שאדרבה משה מוחזק יותר טליווא נטשכונותשהרי ידוע שהיה שלו כי תקף את שלו ביד גוי לא הוי 20 מסוד כהד דגכי שותא היה ספק אם יכול להוציאו כדי" כדקאמר׳ בגמרא משמתיג׳ ליה עד דמייתי ומוקי ליי לדינא אלמא שלכל הפחות היה ספקי אם היה יכול להוציאו בד״י דאם היה ודאי שלא היה .להוציאו בד״י מאי מוקי ליה לדינא איכא ועל זה. קאי ר אלעד מטול ופסק אם תקפה ע״י גוי לעצמו ואפי׳ הפסיד יותר הנתקף לא הוי מסוד בהד כדפי׳ לעיל ואי 25 משום שאמי משה בערכאותיהם שאם ליוו» לא יודה על האטת שיתפש אותו ואת אשתו עמו לידע עם טי האטת בזה איכא נמי למימר שלא כיוון להתיק אלא להוציא אח שלו והיה ירא משה כשם שכפר כנגדו עם הפשרה כך יכפור נמי לפני ערכאותיהם כיוון דליכא עדות ברבר דסבר אדמוקדך יקוד קרך וצלי כלוט׳ הואיל שהיה עוסק להוציא את שלו 80בודאיח שלא יוכל לכפור ולא כיוון להזיק. והנה בארנו בראיות. חזקות כפי כחי שאין על משה דין מסור מיהו משה שלא כהוגן עשה והנמשך לזה שאץ ברגליו ורהט בערכאותיה׳ כלתי רשות הרב וטובי הקהל שיתירו. לו בפירוש וכדמשמע במרדכי בפי הגוזל בתרא מההוא מעשה דר׳ יואל ודי אפרים כו׳ וכן כתב המרדד בפי שור שנגח שאין להכריח אחד את 35הדרו בדיני גוי אלא א״כ יתירו לו ב״ד וראשי הקהל וכן. כתב הומב״ם בסנהדרין. אם לא רצה לבוא לכ״ד נוטל רשות ואעיל מפני בעל דנו