Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1882-01-01 · 1 (1882) · p. Seite 21

I מפענח נעלמים 21 לא הוד, מעלי ובו׳ אלא לענין תוקפא ונו׳ עמיל. ויותר עוד תמוה אמרו דר,דין מופתא רבא ביתא. איבנה היה יכול לאמר עוד שהוא מופת גדול? — ונטיב ליה אפין. ר״ל שהדור הוא נכבד מאד וכל איש נושא פניו. — בחיניה דקיקיה מסוכר. ובחיקו ישא (ישעיהמ׳ י״א) מתורגם: ובחיניה מסוכר רכיכין. ואולי צ״ל פה ״רכיכין״ תחת ״דקיקין״. כי 5 כבר ראינו עד הנה שדרך ר״ח היה להשתמש בלשונות התרגומים. — וכובין ואטדין למעדי משבילתא. ר״ל להסיר הקוצים והברקנים מן הדרך—ובית נדודין. הוא תרגום: רכסים (ישעיה מ׳ ד) ובכ״י כשכוש ובית ״גיהורין״. — קמא מנוביתיה. לשון גמרא (ב״ב צ״א א׳). ופירש רשב״ם קיימא מנוביתיה, עומד ומזומן כבר הממונה על ביתו ועומד 10 במקומו עכ״ל. ושם כתוב ב׳ מלות: מנו ביתה. — דהוא מדברנא דאומתיה וכוי. לשון הגמרא (כתובות י״ו אי). _ נברשתא. כתוב בדניאל (ה׳ הי). והוא מנורה. — לא מצבחר נבוביה. ר״ל מתנתו איננה מעט, והיא תבואתו שהוא נותן לאדם. ונבזביה הוא מן: ונבוביתך (דניאל ה׳ י״ו). ומצבהר ידוע שהוא מעט כלשון ארמית. — נוביה. פרי בל יעשון 15 (הושע ט׳ ט״ז) מתורגם: נוב לא יעביד. ובכ״י כשכוש: ״טוביה״. — אידוותא דימא. אני הגהתי "דימא" תחת "דמיא" אשר בבי". בעבור שכן הוא לשון הגמרא (סוכה נ״א ב׳, ב״ב ד׳ אי): כי אדוותא דימא. ופירש רש״י שם ושם: כגלי הים. _ בעתיד, מנציון לבלוביה. ר״ל פריו יתן בעתו. ולשון לבלוב ידוע בתלמוד. — מראית ולא רמי טרביה. מראית 20 הוא במו: תדאית אשר בת״א על תדשא (בראשיתא׳י״א) ור״ל מדשא דשא ואיננו משליך עלהו. וטרביה הוא כמו טרפיה ע״פ חלוף בומ״ף וכתב בבי״ת בעבור החרוז. ותחת "רמי" כתוב בכ״י כשכוש "דאמיה ועפיה שפיר״• לד,״כ בדניאל (ד׳ י״ח)— מקביל משרי גינתא ברומית. מקביל ידוע שהוא לשון חשך ואפלה, ומשרי הם ערוגות בלשון התלמוד והבונה 25 אפוא מאפיל ערוגות הגן בגבהו. ור״ל שהוא מחשיך באורו כל מאורות החכמים הנופלים ממנו. — וזיוא. בכ״י "וויוא" ע״ד: מדו בבודה (ישעי ס״ו י״א). ולי נראה יותר נוסחתי. — פרכילוהי חמר מרת. חמר מרת הוא תרגום עמים (יואל א׳ הי). ופרכילוהי הם אשכלות ענבים ככתוב בערוך (ערך פרבל). ובכ״י בשבוש: ״פרסילוהי״. — פרצידוהי. (כצ“ל30 תחת ״פרצימוהי״ אשר בכ״י״. וידוע שהם גרעינים וגרגרים). — מזיקא דמשחא. ככר התבאר למעלה שהוא תעלת שמן. וקרוב שהוא רומו בזה לד,כתוב בספר הקבלה להראב״ד: היה מספיק שמן זית לבתי כנסיות שבירושלים בכל שנד, עב״ל. _ מלוגמא. בב״י חסרה הנימ״ל. — למחא מרססא. הוא תרגום: מכהטריה (ישעיה א׳ בי)—ענפי רקיעיא• 35 כן הגהתי אנכי תחת הנוסחא המשובשת אשר בכ״י: ״טפי ותרקיא״—