Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1882-01-01 · 1 (1882) · p. Seite 15

15 קשת ומגן היא מותרת להם בפרהסיא בענין ירחיקהו השכל ויתעבהו הדמיון. יגרש אדם אשתו ותנשא לאחר ותשוב אליו, יגרש אדם אשתו וישא אחותה בחייה, יגרש אדם אשתו וישאנה אחיו בחייו בבנים ובלא בנים, היש זימה גדולה מזו וטומאה. עוד כתוב בספר19 בעלו20 אשר ייטב לכם שנים ושלש וד; הנה התיר הזנות. ומי שהלך למדינת הים ועמד שם 5 שבע שנים ומצא אשתו מעוברת נאמנת לומר כי לא נבעלה, היש זמה ועזן פלילי כזה. הנה התבאר חסרון תורתם ושלמות תורתינו במעשה מלבד [ההבדל] שיש בנסח התפלה וההבדל הגדול בין תפלתינו לתפלתם ואין להאריך בזה. [כ׳ ע״א] אמנם מפני שלמות האמונה בא״י, מפני שראה שיסוד 10 תורתינו הוא להאמין במציאת האל ושהוא אחד קבל זה ממנו ואע״פ שהנצרי׳ חולקים עלינו באחדות והאמינו השלוש והוא ג״כ האמין שישו הנצרי הניח תורת 21 אלהים, סמך עלינו בזה ולא עליהם, מפני שראה שהמופת השכלי קיים אמונתינז, כי כבר נתפשטה בזמנו הכמת ארסטו והוא בחכמתו קיים האחדות אחר קיימו המציאות, ולפי זה יסד להם15 שיאמרו אין אלוה אלא האל22, וזאת היא האמונה1־■2 שלהם, ועל זאת האמונה נקרא הישמעאלי ישמעאלי עם תוספת אמונתו בשליחות זה השליח, וכמו שאמונתנו היא לומר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ותחלת הדברות אנכי ה׳ אלהיך וכוי, המורה על המציאות והאחדות כמו שפרשתי בח״א‘9, כן יסד להם אותו מאמר תמורת ק״ש, ובאמונה 20 זו אין בינינו ובינם שום הבדל ולא בינינו ובין הפלוסו; ואע״ם שלא העמיקו בסודות המרכבה כנביאי בני ישראל ובסודות השמות כחכמי הקבלה, אינו מזיק25 בזה באמונה, וגם אנחנו לא נחשוב כופר מי לא»2 נכנם לפרדס, אבל נאמר שהוא חסר הידיעה, ואם לא הי״ל מום אחר אלא חסרון הידיעה [לא] היו נופלים בעינינו אחר האמינם שרשי 25 10סויה ד 3, ועיין למעה הי הערה 3. 20בא עלי. 21ויותר נכון: חורה. 22שורה בי 158, וכמקום האל, נמצא: הואי סורה ב׳ 156, ג׳ 91, ז׳ 106, 158, ט׳ 130, י״א 17, י״ג 29, כ״ג 116, גס נמצא: אלא אני׳ שורה י״ו 2. 22האמונה ר״ל עדוח האמונה (שהאדה" כערבי). מלת האשרות רצו׳ אין אלוה אלא האל, כי״ל 7<117 c. ובמשנית האורות 30 לאלגזאלי פרק ג׳ (מובא בשירי שלמה לרי״ל דוקננש ע׳ X) כתוב: ונמשים תחת אלו הרבה מהם שמתימדים בלשונותס ולנס לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואומרים לא אלוה אלא האל ואלו הם עובדים מיראת האנשים או שיאמר עליהם יהודים (שנוי המעתיק) או בעבור התנאות במעשיהם וכוי. ובכי״ל 15 107 cp ע״ב (מיללער ע׳ 14) ולזה אמר הנביא צויתי להמית [בני] האדם עד יאמרו אין אל זולת האל ויאמינו בי. 24ר״ל בשי מנן אבות 35 הגדול cp ד׳ ע״ב. 25נראה שצ״ל היזק. או מזיק זה. 26במקום: שלא.