Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1882-01-01 · 1 (1882) · p. Seite 20

20 קשת ומגן שבה התורה כולה מדומה כי תורתםז* היא בנויה על שד,אלד,ים בשמים ושממנו ירדו המלאכים במחזה88 הנביאים ושמהשמים ירדו הספרים עכ״ל. וכשנלחץ זה האיש במאמרי זה הספר שהם מחייבים לאל המקום והצד, וראה שזה יחייב הגשמות, הטיל פשרה בזה כי חיוב הצד אינו 5 מחייב המקום, והבדיל ביניהם כי המקום הוא אשר יקיפוהו ששה שטחים מעלה ומטת פנים ואחור ימין ושמאל, ווה רחוק שייוחס לא״י שיהיה גשם מוקף, אבל הצד הוא ענין אחר, כי ידוע הוא שחוץ לגלגל המקיף בכל אין שם מציאות ולא מקום, וכשיאמר הספר הוא בשמים הוא מכוון צד עליוני השמים, וכשאמר שהאל באותו צד לא חייב לו גשמות ס^כי אין שם מקום. ווה הסכל נתן מציאות למה שאין לו מציאות וחייב לנמצא המציאות הגמורה מאתו ית׳ צדדי ההעדר הגמור. אבל מכל זה יתבאר חסרון הספר המניח עניינים מבולבלים סותרים המופת, שאם יפורשו בצד מסכים אל המופת תפסד צורת הספר. ומה שבא בתורתינו השלמה בזה שהאל הוא בשמים הוא להורות רוממותו על נבראיו [כ״א 15ע״ב] וכבר גלה זה שלמה באמרו, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה וכר, ונא׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכוי, וכמו שאין הדום הרגלים דבר מוחש כאשר אנחנו רואים, כן כסא השמים אינו דבר מוחש, ודברי הז״ל«8 האומרים הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. ובענין ההראות"9 לאנשים ראיה מוחשת נתבלבלו 2q המעיינים מאנשי תורתם בלבול גדול, וזה בסבת לשונות הספר הסותרים זה את זה, ורבו המחייבים ד,הראות על המסלקים אותו, כי לא נמצא מאמר מסלק אותו אלא א׳ והוא מ" ש שם62 לא ישיגוהו העינים משיג העיגים, ולכן האמינו כת המעתזלה שהאל אינו נראה, אבל גנו אותם מאד על זה והחזיקום כופרים3« לפי שהספר4« בכללו הוא 8725בכי״ל: כי התולות כלם בנויות, ובלי ספק שנה המסבר כאן בכוונה לומל שלק תולתם בנויה וכוי, עיין למעלה העלה 42. 88בדפוס מוסיף בטעות: האלהיס. 89בלאשית לנה פלשה ס״ס, מאמל מובא כמעט מכל הסוקרים (כמו הכוזרי ד 25, מולה א׳ 70), וכבל נמצא אצל פילון (דעהנע ע׳ 550, שטלויס, גלויבענסלעהרע א׳ 580). 90התלאות. 91ההתראות. 92סולה ו׳ 103. וכן בכי״ל דף 122 ע״ב (מיללעל 70). 93בכי״ל שם: 30ולכן כפרה בה כת המעהזלה, ובארה הרשמים הבאים בהורה בזה עם רנוייס ופרסומם, וגונה הענין עליהם, והסבה בנפילת זה הדעת בתורה שהמעתזלה בעבור שהאמינו סילוק הגשמות ממנו י״ש והאמינו לחיוב ביאורה לכל המצויים נדת, חויב אצלם שכאשל סולק הגשמות מענו י״ש שתסולק הצד, וכאשר סולק הצד סולק הלאותו, כי כל נראה בצד מה מאה (!)׳ והוכלמו בזה הענין אל תשובת ההורה המועתקת ושמו עלות לספורים בשהס ספורי 35 יחידים וספור׳ היחידים לא יסוייבו (sic) הידיעה עם שהנגלה אלקראן (sic) קשה להם, יצו׳ לא ישיגוה העיניס. 94שהסכל!