Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1882-01-01 · 1 (1882) · p. Seite 25

25 קשת ומגן הא; בורא אותם כי אם ד,וא בבחירתו, אמנם הקשיא אשר אפשר להקשות בזה מדרך השכל אם 6 3 ידע הא״י מה שיבחר האדם או אם לא ידע אותו, שאם ידע אותו א״כ כנר היה משוער מהאל ואין לאדם בהירה לעשות הפך, ושרשנו הוא שהאדם הוא בעל בחירה, ואם לא ידע מה יבחר האדם, היה נראה כי זה חסרון הא״י אם לא ידע, וזו קשיא פילוסופית37, וכבר דברנו בזה בספר אהב משפט ונדבר עוד5 בהלק שיבוא אח״ז בע״ה38. וכוונתנו במקום הזה לומר, כי ספרם הוליד להם בלבולים וערבוביא באמונתם, וזה יורה שאינו ספר אלתי, והרבה עניינים נאמרו להם חשוכים38 ומבולבלים, ואתר שהם מודים שהספר סותר קצתו אל קצתו, הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. [כ״נ ע״א] ובענין שכר הנפשות הניח הספר עניינים גשמיים כי10 הטובים מהם יכנסו לג״ע ויתענגו שם במאכל ובמשתה ובתשמיש בצורות40 יפיפיות ודמיונים גשמיים, והרעים מהס יכנסו לניהנם מקום שריפת אש ויתמיד זה עליהם, והמוני חכמי דתם קבלו כל זה כפשוטו ואומרים כי ג״ע הוא בשמים מקום אלנות וצמחים בעלי טעם וריח ומראה ונהרות מושכים דבש וחלב וכל מיני תענוג, ולא יספיקו לכל1541 זה כלל, ואין רמז בתורתם לתענוג רוחני [כלל]. וכל זה גנוב הוא אתו ממה ששמע ממדרשי חז״ל מענין נ״ע וגיהנם, ואינם יודעים מה ר״ל גיהנם, וקראוהו חכמים כן ע״ש גיא בן הנם שהיה בירושלים מקום שהיו שורפין שם נבלות וכיוצא בזה. וכתוב בספרם42 בלשון הזה, ותשרפם האש כשעור מעשיהם מהם עד ארכובותיו ומהם20 עד מתניו ומהם כולם, ושם הוציאו מן האש מי שמצאתם בלבו משקל גרעין מהאמונה עד חרדל, וכיוצא בזה הרבה בספר. ולפי שזה הענין מורה על חסרון המניח התעוררו משכיליהם לדעת אחרת לומר שהכל הוא משל לענינים רוחניים, והמוניהם הם מגנים אותם הרבה ע״ז. ועל זה נחלקו בזה לכתות,43 כת ראתה שאותו25 המציאות הוא בעינו זה המציאות אשר הנה מהנעימות והערבות ואין בהם התחלפות בסוג אלא שזהו נפסק. וזה מתמיד44, וכת ראתה שהוא גשמי, אבל סברה שאותו גשמיות הוא מתחלף לזה הגשמיות, וזה סבה להיות זה כלה ואותו נשאר, וכת ראתה שהכל הוא רוחני. ובן עב א ם מהאומרים שהוא גשמי, וזה ממה שאמרו3046 36אשר. 37פילוסופים. 38רצונו בס׳ מגן אגות• 39משובים. 40הצורות. "נ״א: יספקו בכל. 42המאמרים הנאים אינם באלקראן. 43בכי״ל?134 q ע״ב (מיללער 112. ומ״ש 16): לשלש כסות. 44בכי״ל: והערבות רצי׳ שהם אמנם ראו שהוא אסל בסוג אמנם יתמלן- המציאות בשזה תמיד ואותו (!) נפסק. 46בכי״ל: וכס ראתה ששתי המציאות נבדלות וזאת 35 נמלקה לשני מלקים. כת ראתה שהמציאות הנמשל באלה המוחשות הוא רומני